אלתעמיר בע"מ נ' ג'רבי

החלטה

המשיבה הגישה לביצוע שיק ע"ס 14,500 ₪ ז"פ 15/2/09 משוך מחשבונו של המבקש בבנק הבינלאומי הראשון סניף 064, לפקודתה.

המבקש הגיש התנגדות ועימה בקשה להארכת מועד.

על פי החלטת רשם ההוצל"פ בבקשה, ההתנגדות הוגשה ביום 16/2/10, כאשר המועד האחרון להגשתה מבלי להיזקק לארכה, חל ביום 7/2/10.

עם זאת, הסכמת המשיבה כעולה מהעתק הבקשה להארכת מועד ניתנה בחתימת בא כוחה אשר אישר הסכמת המשיבה, לארכה עד ליום 17/2/10.

משכך היה, נקבעה ההתנגדות לדיון ביום 18/7/10.

במועד הדיון לא התייצב המבקש, הגם שזומן כדין כעולה מההחלטה שניתנה על ידי באותו יום.

בנסיבות אלו ובמצוות הדין, נדחתה ההתנגדות.

ביום 23/8/10 הגיש המבקש בקשה לבטל את החלטתי מיום 18/7/10, בנימוק, כי ב"כ המבקש, הורה לבנו לרשום את מועד הדיון ביומנו, הבן יגאל טעה ורשם את הדיון ביום 18/8/10, במקום 18/7/10.

מאז לא נבדק הנושא ורק לאחר קבלת ההחלטה נסתבר, כי זה המצב.

הבקשה נסמכת בתצהיר בנו של ב"כ המבקש, המצהיר על אותן עובדות המפורטות לעיל ובבקשה, הוזמנה תגובת המשיב אשר הוגשה ביום 14/9/10. התגובה מציינת, כי הטענה אודות הרישום ביומן היא הזויה ואינה מתקבלת על הדעת. מסיבות המובנות לשיטת המשיבה, לא טרח המבקש לצרף לתצהירו העתק מן היומן להציג את הטעות.

המשיבה מפנה לע"א 3649/92 קלנר נגד לופוביץ לתמוך בתשובתה העותרת לדחיית הבקשה.

מעבר לכך מציינת התשובה, כי המבקש כלל לא הראה מה סיכויי הגנה יש לו, לו תקובל הבקשה.

תשובת המבקש הוגשה ביום 20/09/10 ובה שואל המבקש, "מה זה הזויה? האם אנו מלאכים שלא טועים,..."

התגובה רצופה שאלות שלא לי להשיב עליהן, ואם אלה שאלות מתודיות, הרי שאינן בבחינת מענה אלא שאלה.

עיון בהתנגדות עצמה מגלה, כי אביו של המבקש נפל קורבן לעוקץ.

בין היתר נלוו לה מעשי איומי סחיטה, זיוף חתימתו והתחייבויות בשמו בפני נושים.

המבקש מצהיר, כי אין לו עניין עם המשיבה, כי לא מסר לה שקים מעולם והוא סבור, כי הגיע אליה בדרך לא כשרה.

בתצהירו בסעיף 3 הוא מצהיר, כי השיק נשוא ההתנגדות נמסר לאחד בשם סבי, על מנת שבתמורה יחזיר את כל השקים שנמצאים ברשותו ונלקחו או נגנבו מאביו תוך איומים ומעשי עוקץ.

למרות שמסר את השקים לא נמסרו לו השקים האחרים.