אלמלם נ' לוי

1. לפניי תביעת התובע – שהוגשה לכתחילה כתובענה לסכום קצוב בהוצאה לפועל - לחיוב הנתבעים בתשלום דמי תיווך בגין מכירת דירתם.

אין חולק, כי ביום 8.7.2016 נחתמו בין הצדדים הסכם תיווך והסכם בלעדיות למכירת דירת הנתבעים ברח' יוספטל 39 בבת ים (להלן: "הדירה"). עפ"י ההסכם תקופת הבלעדיות נקבעה לחצי שנה, החל מיום 8.7.2016 ועד ליום 8.1.2017.

עפ"י הנטען בכתב התביעה, התובע פעל בהתאם להסכם, שיווק ופרסם את הנכס במגוון דרכים. ביום 27.10.2016 פנו הנתבעים לתובע והודיעו לו, לטענתו, כי החליטו שלא למכור את הדירה ולפיכך ביקשו את ביטול הסכם התיווך. התובע נעתר לבקשה אך כפוף לכך שככל שתימכר הדירה לקונים שהגיעו דרכו תשולם עמלת תיווך כמוסכם, בשיעור 2% בתוספת מע"מ, וככל שיפרו הנתבעים יפצו את התובע בפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם של כפל עמלה.

התובע טוען כי הופתע לגלות שביום 6.11.2016 – 10 ימים בלבד לאחר הודעת הביטול, נרשמה הערת אזהרה כלומר הדירה נמכרה.

התובע פנה לנתבעים ואף שלח מכתב התראה אך לא נענה, ולפיכך הוגשה התביעה.

הסכום שנתבע הוא סכום הפיצוי המוסכם דהיינו 4% בתוספת מע"מ המוערכים בכ  -70,000 ₪.

2. בהתנגדות שהפכה לכתב הגנה טענו הנתבעים כי לכתחילה פרסמו את הדירה למכירה באופן עצמאי באתר יד2 ובפייסבוק, ובעקבות זאת יצרה איתם קשר גב' אלינה ג'רסי, שהציגה עצמה כמתווכת העובדת עם התובע (להלן: "אלינה"). הנתבעים לא היו מעוניינים בהסכם תיווך, אך לאחר מכבש לחצים ומספר רב של פניות, תוך התחייבות כי יימצא קונה שיתאים לדרישותיהם (הן למחיר המבוקש והן לפינוי הארוך, המתחייב לאור העובדה שרכשו דירה מקבלן) – נעתרו להפצרות וחתמו על הסכם התיווך והסכם הבלעדיות.

הנתבעים מפנים להתכתבויות עם אלינה, מהן עולה לטענתם כי אלינה התחייבה לפעול בהתאם לתנאים שהציבו. הנתבעים טוענים כי התובע ואלינה התנהלו בצורה בלתי מקצועית ובלתי רצינית, הביאו מעט מאוד אנשים לראות את הדירה, וגם אלו שהגיעו לא עמדו בדרישות הנתבעים, ולעיתים כלל לא ידעו עליהן.

לאור האמור, טענו הנתבעים כי לאור חוסר שביעות רצונם, ולאור תחושתם כי הדירה "מתבזבזת" על קונים פוטנציאליים לא רלוונטיים, התקשרו ביום 15.9.2016 לאלינה, הסבירו את חוסר שביעות רצונם, והודיעו כי החליטו להמתין עם מכירת הדירה.  החלטה זו, לטענת הנתבעים, התקבלה ע"י המתווכים בהבנה.