אללוף יצחק נ' יאנני משה ע"י חברת ביטוח אילון ואח'

פסק דין

התובע הגיש תובענה זו ע"ס 6,000 ₪ בגין תאונת דרכים מיום 29.1.09, בגינה נפגע רכבו, ע"י רכב שהיה נהוג ע"י הנתבע 1, ומבוטח אצל הנתבעת 2.

התובע העיד בפני, ועדותו נשמעה לי אמינה והגיונית, כי מדובר בכביש צר, בשעת ערב, כי הוא אותת לפנות שמאלה לכיוון ביתו, והרכב הנהוג בידי הנתבע 1 הגיח לעברו במהירות והתנגש ברכבו. לטענת התובע, אף נשמעה ה"חראקה" של רכב הנתבע שניסה לבלום.

התובע העיד בהגינותו, כי מכיוון שמדובר בכביש חד-סטרי צר שאין נוהגים לעקוף בו, עיקר תשומת ליבו היה לפניה שמאלה ולא אחורנית. בכך הודה למעשה כי גם הוא התרשל, ולא ניסה לייפות את התנהגותו. מחד גיסא, יש בכך הודאה ברשלנותו, ומאידל גיסא, יש בכך כדי לחזק את אמינות עדותו בכללה.

מנגד, העיד הנתבע כי נסע לאט. כי רכבו של התובע פנה ימינה (לדבריו אולי כדי להגדיל את הסיבוב), ולאחר מכן שמאלה ללא איתות ובפתאומיות, ולכן לא היה לו זמן לבלום.

התובע גם החתים את הנהג הנתבע על הודאה בה נרשמה המילה "אשם".

הודעה על אתר, לפני הוועצות עם סוכני ביטוח וכדומה, היא ראיה בעלת משקל ניכר (והשווה לס' 9 לפקודת הראיות ולפסיקה המרובה בדבר "רס גסטה"). אדם בר-דעת, וכך נראה לי הנתבע 1, לא היה חותם על הודאה כזו בלא לבדקה כדבעי.

בעניין מרכזי זה נקטו הנתבעים בכמה גרסאות סותרות: בכתב ההגנה נטען כי הנתבע הוחתם על ההודאה מבלי שהבין על מה חתם. בעדותו בפני בית המשפט, שינה הנתבע את גרסתו, והעיד כי המילה "אשם" הוספה על גבי הכרטיס לאחר חתימתו עליו לאישור הפרטים בלבד. לא הובהר מדוע נדרשה חתימה, לטענת הנתבעים, על פרטים בלבד. יצויין כי התובע לא אומת בחקירתו הנגדית לגבי טענה חדשה זו, כאילו הוסיף לאחר מכן את המילה "אשם". עוד יש להדגיש, כי אין מדובר בכרטיס בו נרשמו פרטי כלי הרכב, כנטען ע"י הנתבעים, אלא בכרטיס נפרד.

אינני מקבל איפוא את עדותו של הנתבע בעניין עובדתי זה. התרשמתי מן העדים שהעידו בפני, והשתכנעתי כי הנתבע לא היה חותם על הפתק אלמלא הכיר באשמו לתאונה.

מתיאור הנזקים שנגרמו לכלי הרכב עולה, כי רכבו של הנתבע 1 פגע ברכבו של התובע בדופן, כאשר התובע כבר היה במהלך הפניה. מדובר בכביש צר. השתכנעתי מטיב הפגיעות ומן העדויות שנשמעו בפני, כי הנתבע לא שמר מרחק מספיק מרכבו של התובע, ולכן כאשר פנה התובע שמאלה, לאחר שאותת לסמן את הפניה, לא הספיק הנתבע 1 לבלום את רכבו ולכן התנגש ברכבו של התובע.

מנגד, גם אם אמצתי את עדות התובע לפיה אותת בטרם הפניה שמאלה, וכי הנתבע 1 הוא שנהג במהירות ולא שמר מרחק מספק ולכן התנגש בו, הרי שגם התובע התרשל, בכך שלא בדק כדבעי אם הדרך פנויה לפנייה שמאלה, ולכן מצאתי לנכון להטיל עליו אשם תורם בשיעור של 40% מן הנזק.

באשר לנזקים, התובע צרף חשבונית ע"ס 2,293 ₪ בגין התיקון וכן 550 ₪ בגין עלות חוות דעת השמאי. יתרת סכום התביעה הנתבע הינו בגין הפסד ימי השבתת הרכב, נסיעות במוניות ועגמת נפש. לא הומצאו ראיות לעניין תקופת ההשבתה והמוניות. אני מעריך סכום זה באופן גלובאלי כ- 600 ₪ נוספים, ובסך הכל 3,443 ₪, מהם כאמור, על הנתבעים לכסות רק 60% נוכח אשמו התורם של התובע, היינו סך של 2,066 ₪.

אשר על כן, ישלמו הנתבעים לתובע, ביחד ולחוד, סך של 2,066 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה, ובתוספת 300 ₪ הוצאות המשפט.

רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ט אדר תש"ע, 15 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.