אליעז ואח' נ' ביטון ואח'

החלטה

1.המבקשים עותרים למתן רשות להתגונן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סך של 40,000 ₪ אשר הוגשה כנגדם בים 16.06.10 בגין הפרות נטענות של הסכם שכירות מיום 03.11.02.

2.כתב התביעה, המנוסח באריכות ובסרבול, מפרט נזקים שונים אשר נגרמו לטענת המשיב עקב הפרשת השכם השכירות ועקב העובדה כי המבקשים עזבו את המושכר סמוך לאחר שחידשו את תקופת השכירות לשנה נוספת.

בסעיף 12 לכתב התביעה מפרט המשיב נזקים שונים בסכום כולל של 77,123 ₪ אשר העמיד אותם לצרכי אגרה, על סך של 40,000 ₪.

3.בין הנזקים הנתבעים נכללו פעמיים פיצוי מוסכם, פעם אחת בגין אי מסירת שטר בטחון ופעם שנייה בגין הפרת הסכם הארכה ולחילופין פיצוי בגין אי פינוי הבית במועד. עוד פורטו נזקים בגין תיקון נזקים, ריהוט, החלפת מנעולים.

כן פורטו נזקים נוספים בגין תשלומי ארנונה, חשמל ואובדן דמי שכירות ל-6 חודשים. הגדיל המשיב לעשות ואף כלל נזקים בגין שכר טרחתו בהכנת שני חוזי שכירות וכן טרחה באיתור המבקשים.

4.יובהר כי המבקשים אינם מיוצגים ובמקרה כאמור בית המשפט רשאי ואף חייב לסייע להם להעמיד אותם על זכויותיהם הדיוניות.

ספק בעיני אם כתב התביעה במתכונתו והסעדים אשר כלולים בו כשיר היה להיות מוגש בסדר דין מקוצר. תביעה בסדר דין מקוצר נועדה לבירור חיובים קצובים וברורים הנובעים מהתחייבות בכתב.

גם אם כל החיובים הנטענים נובעים מההסכם הראשון אין ספק כי רבים מהם אינם קצובים ולפיכך שוללים את הזכות לדיון בסדר דין מקוצר.

5. התובע העמיד תביעתו ע"ס 40,000 ₪ וזאת מבלי שפירט במדוייק על אלו ראשי נזק הוא מוותר. ספק בעיני אם לתובע עומדת זכות לצמצם את תביעתו מבלי לוותר במפורש על ראש נזק זה או אחר. הואיל ולא התבקשה התייחסות התובע במפורש לשאלת התאמת הדיון לסדר דין מקוצר לא אורה על מחיקת הכותרת אולם יבחנו טענות המבקשים לאור ניסוחה וטיבה של עילת התביעה.

6.אין חולק כי ביום 03.11.02 נחתם הסכם שכירות אשר קבע כי תקופת השכירות תסיים ביום 24.10.03. בהסכם האמור נקבע כי תקופת השכירות לא תוארך אלא בהסכם בכתב ובמידה ותוארך לשנה אחת נוספת יעשה כן בכפוף להסכמה על דמי שכירות שונים.

הצדדים קבעו דמי שכירות של 350$, סכום אשר עמד על כ- 1,500 ₪ לחודש.

בסעיף 6 להסכם נקבע כי השוכר יפקיד בידי המשכיר שטר חוב ע"ס 15,000 ₪ חתום על ידי שני ערבים ובסעיף 7 ב' להסכם נקבע כי צד המפר הפרה יסודית יפצה את הצד האחר בפיצוי מוסכם בסך של 15,000 ₪ וזאת מבלי לגרוע מזכותו של הצד האחר לתבוע פיצוי גבוה יותר. עוד נקבע בסעיף כי פיצוי מוסכם זה יבוא בנוסף לכל פיצוי מוסכם ספציפי עליו הוסכם בהסכם.

7.המבקשים הגישו בקשה הנתמכת בתצהירי שני בני הזוג. לטענתם המשיב ביקש שטר בטחון עם כניסתם לדירה אולם הוסבר לו כי אין להם ערבים ובמידה ויתעקש על עניין זה יבטלו את ההסכם . לשיטתם הסכים המשיב לוותר על שטר הביטחון.

עוד טענו המבקשים כי בתום תקופת השכירות הראשונה לא חתמו על הסכם להארכת שכירות אלא בסיכום עם המשיב סוכם כי יוכלו להמשיך ולהתגורר בשכירות באותם תנאים ובלבד שיודיעו שבוע מראש את מועד עזיבתם.

לשיטתם פינו את המושכר בהסכמה ביום 25.02.04 ולא הותירו כל חובות בגין שכירות או שימושם בנכס. לתמיכה בטענתם על נסמכים המבקשים על נספח ג' לכתב התביעה, תרשומת המעידה על מועד פינוי הדירה.

ביום 15.03.11 התקיימה חקירת המבקש על תצהירו.

המבקשת לא נחקרה על האמור בתצהירה ולפיכך לא נסתרו הטענות הכלולות בו.

גם חקירת המבקש עצמו לא הובילה לקריסת טענותיו.

הלכה היא כי בשלב זה של הדיון לא בוחנים את מהימנות העד או כיצד יוכיח טענותיו וגם התרשמות המשיב כי העד עשה "הצגה" במהלך עדותו על מנת ליצור רושם על בית המשפט אינה נבחנת בשלב זה.