אלימר נ' סרגה

פסק דין

לפניי תביעה על הסך של 4,296 ₪, אשר עניינה תאונת דרכים אשר התרחשה ביום 15.10.08 בין רכב התובע לבין מונית בבעלותו של מר רפי דורון עטיה (להלן: "בעל המונית") הנהוגה בידי הנתבע (להלן: "התאונה").

1.על-פי הנטען בכתב התביעה, רכב התובע היה בעצירה מוחלטת לפני מעבר חציה. או אז, הנתבע פגע בעוצמה ברכב התובע מאחור.

2.מנגד, הנתבע אינו מכחיש את קרות התאונה, אך לטענתו, רכב נוסף היה מעורב בתאונה והוא אשר פגע בו והדף אותו לעבר רכב התובע (להלן: "הרכב הנוסף"). הרכב הנוסף היה נהוג על ידי מר יוסף לוי (להלן: "מר לוי").

3.התובע תובע את הנזקים שנגרמו לו כדלקמן:

א.סך של 2,592 ₪ בגין השתתפות עצמית שנוכתה מהנזק הישיר ;

ב.סך של 917 ₪ בגין השתתפות עצמית לירידת הערך;

ג.סך של 400 ₪ בגין עוגמת נפש וטרחה;

ד.סך של 387 ₪ בגין הפרשי הצמדה וריבית.

4.בתובענה זו התקיימו ארבעה דיונים כפי שיפורט להלן.

5.הדיון הראשון התקיים ביום 20.2.11. במועד זה לא היה מצוי בתיק בית המשפט כתב הגנה ואישור מסירה כדין לנתבע. לפיכך, נקבע מועד דיון חדש לאחר שתבוצע מסירה אישית לנתבע.

6.הדיון השני התקיים ביום 12.9.11. במועד זה לא היה מצוי בתיק בית המשפט כתב הגנה, חרף קיומו של אישור מסירה, לפיו הנתבע קיבל הזימון לדיון עוד ביום 1.3.11. לדיון התייצב הנתבע שעה שלשיטתו קבל את הזימון לדיון אך שבוע קודם לכן. כמו כן, התייצב בעל המונית לדיון. בדיון טען הנתבע כי היה על התובע לתבוע את מר לוי שעה שמדובר בשלושה גורמים המעורבים בתאונה, ולפיכך יש מקום לזמן את מר לוי ולשמוע את עדותו. לפיכך, נקבע דיון נוסף ליום 12.12.11 לצורך שמיעת עדותו של מר לוי.

7.הדיון השלישי התקיים ביום 12.12.11, כאמור. לדיון זה לא התייצב מר לוי שעה שהנתבע לא הפקיד הסך של 150 ₪ בקופת בית המשפט לצורך הבטחת הוצאות עדותו, כפי שנקבע בהחלטה מיום 30.10.11. לפיכך, נקבע כי לאחר שהנתבע יפקיד הסכום הנדרש בקופת בית המשפט יקבע דיון נוסף לשמיעת עדותו של מר לוי.

8.הדיון הרביעי התקיים ביום 02.02.12. למועד זה לא התייצב מר לוי. מעיון בתיק בית המשפט עלה כי לא מצוי אישור מסירה כדין. במסגרת דיון זה חזר הנתבע על טענתו לפיו אינו אשם בקרות התאונה, שעה שנהדף לעבר רכב התובע על ידי הרכב נוסף. עם זאת, הנתבע הציג לבית המשפט את דו"ח הפעולה שערכה המשטרה ביום התאונה (להלן: "דו"ח הפעולה") וכן את הודעתו של מר לוי במשטרה בנוגע לתאונה (להלן: "הודעתו של מר לוי"). לשיטת הנתבע, יש בדו"ח הפעולה ובהודעתו של מר לוי לבסס טענתו, לפיה נהדף לעבר רכב התובע.

9.כאמור, אין חולק כי רכב הנתבע פגע ברכב התובע. השאלה העומדת לפני הינה, האם טענתו של הנתבע לפיה רכבו נהדף לעבר רכב התובע משמיטה את הקרקע מתחת לתביעתו של התובע. תשובתי לענין זה הינה שלילית.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בדו"ח הפעולה, בהודעתו של מר לוי ושמעתי את הצדדים, מצאתי כי הנתבע לא הרים את הנטל המוטל על כתפיו להוכחת טענתו לפיה רכבו נהדף. ואנמק.

10.ראשית, הנתבע טען כי מדו"ח הפעולה והודעתו של מר לוי, ניתן לקבוע כי האחריות לקרות התאונה רובצת על כתפיו של מר לוי. דא עקא, בדו"ח הפעולה ובהודעתו של מר לוי נכתבו הדברים הבאים:

דו"ח הפעולה:

"נהג המזאדה יוסף לוי ספר לי שהוא נגע קלות בלבד במונית ופגע בה מאחורה ומכחיש שפגע במונית במהירות."

הודעתו של מר לוי: