אלייב נ' מ. יוחננוף ובניו (1988) בע"מ

החלטה

החלטה

1.בפניי בקשה של הנתבעת בה היא עותרת לדחיית התביעה אשר הוגשה נגדה על פי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965.

העובדות שבבסיס כתב התביעה הן כלהלן:

בתאריך 9.8.05 בשעה 21:15 או בסמוך לכך, נכנס התובע לסניף של הנתבעת אשר נמצא בעיר רחובות, ביחד עם בתו לינוי, ערך קניות, הגיע לקופה ושילם עבור המוצרים. לטענת התובע, לאחר שעבר את הקופה יחד עם בתו לינוי, פנתה אליו סיוון זוהר שהינה אחראית משמרת אצל הנתבעת (להלן: "זוהר") והאשימה את התובע בקול רם ובפני כולם שהוא "גנב" דאודורנט, עיכבה את התובע וערכה בדיקה בשקיות בהם היו המוצרים שרכש. התובע טוען, שהאירוע המפורט בכתב התביעה היה בסמוך לעמדת הקופה, וכי ארע לעיני הקופאית ולעיני לקוחות רבים. עוד טוען התובע, כי לאחר שעוכב על ידי זוהר למשך 15 דקות, התנצלה בפניו זוהר על הטעות בזיהוי ושחררה אותו לדרכו.

הנתבעת מכחישה מכל וכל את הנטען בכתב התביעה וטוענת שהתובע אף לא הוכיח שאכן ביצע רכישה אצל הנתבעת, וכי לאחר שערכה בדיקה, עלה שלעובדי הנתבעת לא ידוע על המקרה שמפורט בכתב התביעה.

2.את הבקשה תומכת הנתבעת בכתבה שפורסמה בעיתון "ידיעות רחובות" בתאריך 19.12.08 - מ/1 (להלן: "הכתבה"), ובה דווח שהתובע נהג למכור סמים במספרה שבבעלותו ונשלח לשנה וחצי של מאסר בפועל אחרי שבמסגרת עסקת טיעון הוא הורשע על פי הודאתו בעבירה של החזקת סם מסוכן מסוג "חגיגת קיץ" ובשימוש בטבליות "אקסטזי".

בהמשך לכתבה, טוענת הנתבעת כי נודע לה שבחודש דצמבר 2008 הורשע התובע בביצוע עבירות של החזקה ומכירת סם מסוג "חגיגת ואקסטזי".

התובע משיב לטענה זו באומרו שהנתבעת אינה מדייקת בבקשתה ובטענתה, שכן הוא הורשע רק בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית.

הכרעת הדין הוגשה לתיק בית המשפט וממנה עולה, שהתובע הורשע בעבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית ועבירה של החזקת סם לצריכה עצמית.

לטענת הנתבעת, אין לתובע יכול להלין על פגיעה בשמו הטוב, שכן שמו הטוב מוטל בספק לאור מה שנכתב בכתבה. בנוסף, כך לדברי הנתבעת, התובע הוא זה אשר פגע במוניטין שלו ו"הוציא לעצמו שם רע".

3.התובע מתנגד כמובן לבקשה ומפנה לשורת פסקי דין שעליהם הוא מבסס את טענתו לפיה לא ניתן להגיש בקשה כזו בנסיבות תיק זה.

4.דינה של הבקשה- להדחות. זאת הן בשל כך שמן הראוי שטענות התובע יתבררו לגופן ויוכרעו על ידי בית המשפט מבלי שתחסם דרכו לעשות זאת אך בשל כך שיש לו עבר פלילי. העובדה שלאדם כלשהו יש עבר פלילי איננה חוסמת את דרכו ו/או איננה יכולה למנוע ממנו להגיש כתב תביעה כנגד אדם או גוף בנסיבות שבהן קמה לו עילת תביעה.

הנתבעת מבקשת למעשה לעשות דין לתובע בטרם התבררה תביעתו, בטרם יבחנו הראיות ובטרם יכריע בית המשפט בתביעה לגופה. עשיית דין כזו וחסימת דרך כזו איננה אפשרית -לא בכלל, ולא בפרט- כאשר האירוע נשוא כתב תביעה זה קדם להרשעה בפלילים ולפרסום הכתבה בעיתון.

לפיכך, בנסיבות העניין ועל פני הדברים, בחודש אוגוסט 2005 טרם הוכתם שמו הטוב של הנאשם על ידי אותה הרשעה בפלילים. הכיצד איפוא נמנע מהנאשם לשטוח את טענותיו ותביעותיו כלפי הנתבעת מבלי ליתן לו יומו להוכיח את טענותיו?! ברור בעליל שהדבר אינו יכול להעשות, שכן גם מי שיש לו עבר פלילי יכול להגיש תביעה גם על פי חוק לשון הרע ולא כל שכן, התובע דנן כאשר ההרשעה איננה באותו עניין או באותו תחום כמו זה שהוא נשוא כתב התביעה האזרחי. ברור בעליל שאין קשר בין היותו של אדם משתמש בסמים או אפילו מפיץ סמים לבין אפשרותו להגיש תביעה, לרבות תביעה בגין לשון הרע ובמיוחד שהוא טרם הורשע במועד האירוע בעבירה כלשהי על פי פקודת הסמים המסוכנים.

משכך, יש ליתן לתובע את יומו בבית המשפט, דהיינו להוכיח ששמו הטוב שריר היה וקיים במועד הרלבנטי לכתב התביעה ועם זאת להוכיח שהפרסום בעיתון לא הווה משום פגיעה בשמו הטוב, שכן עסקינן בשני תחומים שונים: האחד- תחום סמים והשני- עבירת רכוש.

5.משכך, דין הבקשה להדחות.

6.סוף דבר- אני דוחה את הבקשה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הוצאות הבקשה בסך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית צמודה כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים בדואר.