ו"ע
בית משפט השלום ירושלים
|
38559-12-12
03/11/2013
|
בפני השופט:
אנה שניידר
|
- נגד - |
התובע:
1. יואב אלול 2. בובליל פנחס 3. ימיני יוסף 4. בן סעדון דוד 5. סבן אליהו
|
הנתבע:
הועדה המיוחדת של מנהלת תנופה
|
|
החלטה
הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים
1.ביום 19.12.12 הגישו המבקשים בקשה להתיר להם להגיש בקשותיהם לתשלום מיוחד ולהורות למשיבה לדון בהן אף אם חלף המועד האחרון הקבוע בחוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה – 2005 (להלן – החוק) להגשת הבקשות, וזאת לפי סעיף 13 (ב) לחוק, אשר מעניק סמכות לבית המשפט להאריך את המועד "מטעמים מיוחדים שיירשמו" (להלן- הבקשה).
2.כפי שעולה מן הבקשה, עד למועד הפינוי התגוררו המבקשים בישוב גדיד והיו חקלאים פעילים.
במסגרת הסכם שנחתם בינם לבין המועצה האזורית חוף עזה, קיבלו המבקשים זכות חכירה של קרקע חקלאית אשר הייתה ממוקמת מול הישוב נווה דקלים (להלן – קרקע דקל ים).
ההסכם היה לשבע שנים, וכתוצאה מכך ביצעו המבקשים השקעות שונות בקרקע, אולם ההתנתקות קטעה את המשכו של ההסכם, עם כל המשתמע מכך מבחינת המבקשים.
3.המבקשים הגישו תביעות לוועדת הזכאות על פי החוק, אשר כללו גם תביעה לקבלת פיצוי עבור רכיב קרקע דקל ים , אולם התביעות בשל הקרקע האמורה נדחו בשנת 2007 מהנימוק כי לא הייתה למבקשים "זכות במקרקעין" כהגדרתה בסעיף 62 לחוק, הואיל ולא הייתה זכות לגביה שהוקנתה להם על ידי הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש כהגדרתו בסעיף 2 לחוק.
4.המבקש מס' 1 (להלן – אלול) הגיש בקשה לתשלום מיוחד לוועדה המיוחדת, לגבי קרקע דקל ים, ואילו יתר המבקשים המתינו לתוצאות, וזאת לאור העובדה שבעניין קרקע דקל ים דינם כדינו של אלול.
ביום 12.7.10 נדחתה בקשתו של אלול על ידי הוועדה המיוחדת.
5.בעקבות ההתפתחויות שחלו במהלך השנים ביחס לזכאות לפיצוי או לתשלום מיוחד בשל קרקעות שהוחזקו על פי הסכם שכירות, כגון קרקע דקל ים, לרבות מסקנות וועדת החקירה הממלכתית בנושא טיפולן של הרשויות המוסמכות במפוני גוש קטיף וצפון השומרון (להלן – ועדת החקירה), וכן פסק הדין בדיון נוסף 5297/12 הועדה המיוחדת לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות נ. כליף תעשיות (1994) בע"מ (להלן – פסק כליף), שניתן ביום 17.7.12 – הגיש אלול , ביום 9.8.12 , בקשה נוספת לתשלום מיוחד לוועדה המיוחדת.
גם המבקש מס' 4 (להלן – בן סעדון) הגיש בקשה לוועדה המיוחדת ביום 21.7.12.
6.בקשתו של בן סעדון נדחתה על ידי המחלקה המשפטית של המשיבה ביום 19.9.12, ואילו בקשתו של אלול נדחתה ביום 19.11.12.
הנימוק לדחיית הבקשות היה, כי המועד האחרון להגשתן חלף.
מכאן הבקשה שלפנינו, שהוגשה , כאמור, ביום 19.12.12.
7.לאחר שנתבקשה תגובת המשיבה לבקשה, והוגשה תשובת המבקשים לתגובת המשיבה – ניתנה ביום 2.5.13 החלטה המקבלת את הבקשה (להלן – ההחלטה).
ההחלטה ניתנה בפתקית על גבי תשובת המבקשים לתגובת המשיבה, ונאמר בה כי בנסיבות העניין הבקשה מתקבלת לפנים משורת הדין, מבלי שפורטו הנימוקים, וזאת מתוך סברה (אשר התבררה כמוטעית), כי הנימוקים הם אלה המפורטים על ידי המבקשים ואין צורך לחזור עליהם.
8.המשיבה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים (עש"א 43895-06-13).
בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 8.10.13 התקבל הערעור במובן זה שהתיק הוחזר לצורך הנמקת ההחלטה (להלן – פסק הדין).
בית המשפט המחוזי קבע בסעיף 3 לפסק הדין:
"דין הערעור להתקבל ולו בשל כך שהחלטת בית המשפט קמא איננה