אלדן תחבורה בע"מ נ' נחמיאס ואח'

פסק דין

מונחת בפני תביעה שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:

ביום 14.08.2011 נטען על-ידי התובעת כי ארעה תאונת דרכים (להלן: "התאונה").

לטענת התובעת, הרכב שבבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") נפגע על-ידי הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת 1") שהינה הנהגת ברכב המבוטח אצל הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעות").

הנתבעות מכחישות את התאונה.

העידו בפניי הגב' אנסטסיה עזיז (להלן: "הגב' עזיז") שהינה נוסעת ברכב התובעת, ומר יוני עזיז (להלן: "מר עזיז") שהינו נהג רכב התובעת אשר לא שהה ברכב בעת התאונה, כמו כן העידה הגב' מעיין נחמיאס שהינה הנתבעת 1, שנהגה ברכב המבוטח אצל הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעות").

עיקר טענות הצדדים:

לטענת ב"כ התובעת, עת חנה רכב התובעת בצד הדרך, הגיח רכב הנתבעות בנסיעה לאחור, על מנת להיכנס אל תוך חנייה, תוך כדי כך שרט הרכב את רכב התובעת לאורך צידו השמאלי.

עוד נטען, כי הגב' עזיז חזתה בכל התרחשות התאונה, וכי עדי התובעת והנתבעת 1 החליפו פרטים בסמוך לרכב התובעת, כך שגרסת הנתבעת 1 איננה סבירה ואף סותרת את האמור בהודעה שמסרה לנתבעת 2.

לאור האמור מבקש לקבל את התביעה.

לטענת ב"כ הנתבעות, התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה בדבר התרחשות התאונה, וכי לא ייתכן כי הגב' עזיז חזתה בכל התרחשות התאונה, בעודה ישובה במושב האחורי מצד ימין וכשבנה התינוק יושב עליה, בפרט כאשר הנזק הנטען נגרם בצדו השמאלי של רכב התובעת.

עוד נטען, כי גרסת התובעת משוללת כל היגיון, שכן הנתבעת 1 נכנסה אל תוך החנייה עם הפנים אל הקיר, ומשכך אין היא זקוקה לנסוע לאחור. הנתבעת 1 לא זוכרת את עדי התובעת, דבר המעיד כי מדובר באירוע זניח שאין לייחס לו כל חשיבות.

זאת ועוד, מסירת הפרטים נעשתה מתוך החובה המוטלת על הנתבעת 1 למוסרם, ואין בכך כדי להעיד על אחריותה להתרחשות התאונה.

לאור האמור מבקשת לדחות את התביעה.

דיון והכרעה:

השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן – האם רכב הנתבעת נסע לאחור על מנת להיכנס אל מקום החנייה, תוך שהוא פוגע ברכב התובעת, אם לאו?

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני, בפרט בהודעות הנהגים ותמונות הנזק, השתכנעתי כי יש לקבל את התביעה.

ובמה דברים אמורים:

הנני לשוב ולהזכיר כי במשפט האזרחי השתרש הכלל – "המוציא מחברו עליו הראיה" (משנה בבא קמא ג' יא). דהיינו, כאשר פלוני תובע את אלמוני, מוטלת עליו החובה להוכיח בראיות כי אכן אלמוני חייב לו.