אלדן תחבורה בע"מ נ' לוי ואח'

פסק דין

בפניי תביעת כספית מיום 22.10.12 ע"ס 5,917 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 4.3.12. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר.

ביום 7.7.13 נערכה בפניי ישיבה מקדמית, שבה נשמעו ראיות הצדדים. בתום הישיבה הוחלט על הגשת סיכומי טענות הצדדים בכתב, והצדדים הגישו סיכומיהם.

מדובר בתביעה של בעלת הרכב הניזוק בתאונה, התובעת פיצוי, כבעלת הרכב הניזוק, על כל נזקי הרכוש שנגרמו לרכב ולה בתאונה.

הנתבע 1 הינו נהג רכב הנתבעים במועד התאונה ואילו הנתבעת 2 הינה מבטחת הרכב בביטוח רכוש.

הרכבים המעורבים בתאונה

בתאונה מעורבים 2 רכבים:

רכב התובעת – רכב פרטי מתוצרת טויוטה (להלן – "הטויוטה").

רכב הנתבעים – רכב פרטי מתוצרת סוזוקי (להלן – "הסוזוקי").

מקום התרחשות התאונה: פסגת זאב.

קיימת מחלוקת לגבי עצם התרחשותה של התאונה הנטענת בכתב התביעה: אין חולק כי עובר לתאונה נסעה הסוזוקי אחרי הטויוטה. לגרסת התובעת, הסוזוקי פגעה בטויוטה מאחור, ואילו לגרסת הנתבעים, כלל לא היה מגע בין שתי המכוניות ולכן כלל לא התרחשה תאונה וממילא לא יכול היה להיגרם לטויוטה כל נזק בתאונה.

מטענות ומראיות הצדדים מתעוררת סוגיה נוספת, הקשורה בכך שלפי כתב התביעה, כתב ההגנה וטפסי ההודעות על התאונה (מוצגים ת/1 + נ/1) תאריך התאונה הינו 4.3.12, ואילו לפי המסמך שנהג הטויוטה העיד שהחתים עליו את נהג הסוזוקי (מוצג ת/2) תאריך התאונה הוא 23.2.12. השאלה המתעוררת הינה אפוא מהו תאריך התאונה הנכון ומהי נפקות הספק לגבי תאריך התאונה.

הראיות שהציגו הצדדים

הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים.

תמונות בצבע של נזקי הטויוטה.

עדויות שני הנהגים המעורבים בישיבה בפניי.

הכרעה

לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לדחות את התביעה.

אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה:

לא עלה בידי התובעת להוכיח שביום 4.3.12 התרחשה תאונה, כפי הנטען על-ידיה בכתב התביעה. מראייה שהתובעת עצמה צירפה בישיבה בפניי (מוצג ת/2), אך נמנעה מלצרפו לכתב התביעה ואף נמנעה מלגלות קיומו בכתב התביעה (בניגוד לדין!), עולה שהתאונה התרחשה בתאריך אחר לחלוטין (23.2.12). ומאחר שעל פניו הראייה הנ"ל מהווה את המסמך המוקדם והאותנטי ביותר לגבי תאריך התאונה, הרי שהתובעת עצמה מראה שהתאונה לא התרחשה במועד לו טענה בכתב התביעה. כידוע, העובדות שבכתב התביעה מהוות את מסגרת הדיון, וכל עוד לא תוקנו (וסבורני שמחובת התובעת היה לדאוג לתיקון כתב התביעה בנושא תאריך התאונה, תוך צירוף מוצג ת/2 כנספח לכתב התביעה), מחייב נוסח כתב התביעה את התובעת והיא לא רשאית לטעון לנכונותן של עובדות אחרות מאלו אותן היא עצמה טענה בכתב תביעתה. יצוין כי הספק לגבי תאריך התאונה אינו היחיד. מתעורר גם ספק לגבי שעת התאונה: בטופס ההודעה מוצג ת/1 נרשמה שעה 13:00 כשעת התאונה, בעוד שבמוצג ת/2 הנ"ל נרשם שהשעה היא 19:00. יצוין כי גם לפי עדות נהג הסוזוקי התאונה התרחשה בשעת ערב, כך שנראה שגם שעת התאונה שצוינה בטופס ההודעה שצורף לכתב התביעה (מוצג ת/1) אינה נכונה. ולשני הספקות הנ"ל מצטרפת העובדה שלפי עדותו של נהג הטויוטה, הטויוטה הייתה מעורבות במס' תאונות נוספות, כך שמתעורר לכאורה ספק בשאלה האם כל נזקי הטויוטה המוצגים בכתב התביעה כלל התרחשו בתאונה הרלוונטית לסוזוקי. וזה אולי המקום לציין שבאחת החשבוניות שצורפו לכתב התביעה לגבי הנזק נרשם שהנזק הינו מיום 6.3.12 (!).