אלדן תחבורה בע"מ נ' אלגזי ואח'

פסק דין

מונחת בפני תביעה שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:

ביום 22.12.2010, בכביש 1, ארעה תאונת דרכים (להלן: "התאונה") בין רכב התובעת שהינו רכב פרטי מסוג טיוטה (להלן: "רכב התובעת") לבין משאית הנתבעים (להלן: "המשאית").

אין חולק כי התרחשה התאונה בין שני כלי הרכב, אך יש חולק באשר לנסיבות קרות התאונה.

המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה האם המשאית לא שמרה מרחק כנדרש ופגעה ברכב התובעת מאחור, כטענת התובעת, או שמא התאונה התרחשה כאשר רכב התובעת סטה לפתע מהנתיב השמאלי לנתיב נסיעת המשאית, אשר לפניו נסע רכב צד ג' (להלן: "רכב צד ג'"), כטענת הנתבעים.

כמו כן, אין חולק כי לא היה מגע בין רכב צד ג' לבין רכב התובעת.

בנוסף לראיות שהוגשו, מטעם התובעת העידו בפני עת/1 גב' נועה אריה (להלן: "עת/1") שהינה נהגת רכב התובעת ומר יוסף נובה שישב לצידה בעת קרות התאונה (להלן: "עת/2").

מטעם הנתבעים, העיד נתבע 1 (להלן: "נתבע 1") שהינו נהג המשאית המבוטחת אצל הנתבעת 2, ו- עה/2 מר זהרן עלקם שנטען על-ידי הנתבעים כי נסע עם רכב צד ג' בנתיב האמצעי, לפני המשאית (להלן: "עה/2" ו/או "העד הנייטרלי").

עיקר טענות הצדדים:

לטענת ב"כ התובעת, שני עדי התביעה העידו שהתאונה התרחשה כאשר האטו וביקשו לפנות ימינה. אולם, גם אם תתקבל גרסת הנתבעים והעד הנייטרלי, שעת/1 סטתה ימינה, מדובר בתאונה שנגרמה כתוצאה מאי שמירת מרחק של המשאית מרכב התובעת, ונסיעה במהירות גבוהה.

זאת ועוד, אין מחלוקת שבין רכב צד ג' לבין רכב התובעת לא היה כל מגע. לאור זאת, ולנוכח העובדה שהיקף הנזק ברכב התובעת גדול מאוד, ניתן ללמוד שהמשאית נסעה במהירות בלתי סבירה, לא הספיקה לבלום ולמנוע את התאונה.

לטענת ב"כ הנתבעים, על פי תקנות התעבורה, שמירת מרחק צריכה להיות אך ורק מהרכב שנוסע לפנייך באותו נתיב, ולא מרכב שנוסע לשמאלך.

לגישתה, יש ליתן משקל נמוך לגרסאות עדי התביעה, וזאת לנוכח הסתירות המרובות הקיימות בגרסאותיהם.

זאת ועוד, משעדי התביעה לא ידעו להעיד היכן המשאית נסעה, לא ניתן לזקוף לחובת הנתבעים טענה של אי שמירת מרחק, כפי שמבקש ב"כ התובעת בסיכומיו.

דיון והכרעה:

כאמור לעיל השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן – האם עסקינן בפגיעה מאחור, או בפגיעה של המשאית ברכב התובעת כתוצאה מסטייתה של זו האחרונה.

יוער כבר כאן כי לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ברכב התובעת ועיינתי בכל אשר הובא בפני, מצאתי לנכון לייחס את מירב האחריות לתאונה ל- עת/1 בשיעור של 70% ולנתבע 1 אחריות בשיעור של 30%.

ובמה דברים אמורים:

ראשית, לעניין שמירת מרחק, תקנה 49(א) לתקנות התעבורה התשכ"א 1961 (להלן: "התקנות") קובעת: "לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על ריווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה".