אלדאו נ' לב טוב ואח'

פסק דין

עסקינן בתביעה כספית לתשלום פיצויים בגין הנזקים אשר נגרמו למכונה המשמשת לשטיפת רכבים בעסקו של התובע בנהריה.

התביעה הוגשה כנגד שני נתבעים: הנתבע 1, כמי שהחזיק ונהג ברכב שמספרו 44-815-29 (להלן – "הרכב"), והנתבע 2 בתור הבעלים הרשום של הרכב.

עפ"י הנטען בכתב התביעה, במהלך חודש ספטמבר 2010 פנה הנתבע 1 (להלן – "הנתבע") לתחנת השטיפה של התובע וביקש לשטוף את הרכב כאשר הוא יושב בתוכו. התובע ביקש מהנתבע להשאיר את תיבת ההילוכים של הרכב במצב חניה (פרקינג) והבהיר לו, כי השטיפה מתבצעת באופן אוטומטי וללא צורך בהזזת הרכב. אלא שתוך כדי שטיפת הרכב ובעוד הרכב נמצא עדיין בתוך מכונת השטיפה, החליט הנתבע לפתע לנסוע עם הרכב, בניגוד להוראות שניתנו לו, וכתוצאה מכך התנגש במברשת השמאלית של המכונה וגרם לה נזק אשר הוערך ע"י שמאי בסך של 15,518 ₪.

בכתב ההגנה נטען, כי הנתבע הוא גם הבעלים בפועל של הרכב ולכן דין התביעה נגד הנתבע 2 להידחות. לגופו של עניין, הנתבע אישר כי שטף את הרכב אצל התובע במועד כלשהו, אך הכחיש בתוקף כי פגע במכונה או גרם לה נזק. הנתבע הוסיף וטען, כי התובע נטפל אליו על לא עוול בכפו, כאשר המועד המדויק של האירוע אינו ידוע אפילו לתובע עצמו, ואילו הבדיקה של המכונה נעשתה רק כחודשיים לאחר המועד המשוער.

הנתבע הוסיף, כי בעת השטיפה הוא ישב בתוך הרכב כאשר ידית ההילוכים במצב של הילוך סרק (ניוטרל) ובלם היד משוך, ורק בסיום פעולת השטיפה, פנה אליו מי מעובדי המקום בצעקות, כי גרם כביכול נזק למכונה – טענה שאיננה נכונה ולו משום כך כי המכונה המשיכה לפעול כרגיל גם לאחר שהסתיימה שטיפת רכבו.

במהלך הדיון אשר התקיים בפניי העידו התובע, ושני עדי תביעה נוספים שהם עובדי המקום, וכן השמאי מטעם התובע. מטעם ההגנה העיד הנתבע בגפו.

אקדים ואומר, כי דין התביעה להתקבל.

על אף שהתובע לא ידע לומר מתי בדיוק התרחש האירוע, לא מצאתי כי יש בכך כדי להשפיע על גורל התביעה. התובע טען בהקשר זה, כי מדובר באירוע מחודש 9/10, אך הוא לא זכר את התאריך המדויק משום שהקבלות שהוא מנפיק הן שוברים כלליים ללא שם הלקוח. מכל מקום, הנתבע מאשר כי שטיפת הרכב התבצעה בסמוך לאותו מועד, בין אם זה היה בחודש 9/2010 ובין אם בחודש 8/2010.

אשר למחלוקת המרכזית הנוגעת לעצם התרחשות האירוע – שני עדי התביעה אישרו את גרסת התובע כפי שפורטה לעיל ועליה חזר במהלך חקירתו הנגדית. כך למשל, אחיו של התובע, מר חסן אלדאו מסר בעדותו, כי הוא סטודנט ומסייע לתובע בסופי שבוע ובחגים והוסיף, כי ביום האירוע שהיה יום שישי ראה את הנתבע חוזר בנסיעה אחורנית ואז המכונה נעצרת. כמו כן, אישר העד כי שמע את התובע צועק לעבר הנתבע "עצור, עצור" וגם ראה בעצמו את הנזק שנגרם למכונה ואשר גרם להשבתתה למספר ימים עד להגעת הטכנאי אשר תיקן אותה באופן זמני בלבד.

עד התביעה השני, מר אבו ג'די מוחמד, שגם הוא עובד בעסקו של התובע, אישר כי האירוע התרחש באחד מימי שישי של חודש 9/2010. לדבריו, תוך כדי שניגב רכבים בחוץ שמע צעקות מכיוון המכונה, וכאשר ניגש פנימה ראה שהרכב נוגע בצדו השמאלי במכונה והמכונה לא עובדת.

גם הנתבע חזר בחקירתו הנגדית על גרסתו כפי שצוינה בכתב ההגנה. הנתבע הוסיף, כי התובע ביקש ממנו פרטים והוא נאות למסור לו אותם על אף שהכחיש כי פגע במכונה אשר המשיכה לעבוד כרגיל לאחר סיום השטיפה.

לאחר שמיעת העדויות, נחה דעתי להעדיף את גרסת התובע אשר נתמכת בעדותם של שני עדי התביעה הנ"ל אשר מחזקים ומבססים את גרסתו.

חיזוק נוסף לגרסת התביעה אני מוצאת בעובדה, שעליה הנתב1 אינו חולק, כי התובע פנה אליו בצעקות והטיח בפניו כי פגע במכונה בהיותו עדיין בתוך מכונת השטיפה.

לסיום, ערה אני אומנם לטענת הנתבע, כי אין זה הגיוני כי פגע במכונה וגרם לה נזק בהיקף כה גדול אם לרכבו לא נגרם כל נזק, כפי שניתן להתרשם מתצלומי הרכב אשר צורפו לתיק, יחד עם זאת, טענה זו אין בה כדי לשנות ממסקנתי הנ"ל, שכן לא נטען וממילא לא הוכח מתי צולם הרכב.

אגב כך אוסיף באותו הקשר, כי לדידו של השמאי מטעם התובע, גם נסיעה איטית מאוד ברכב עשויה לגרום לנזק אשר נגרם למכונה.

אעבור כעת לשאלת הנזק – התובע מאשר כי מכונת השטיפה עובדת כיום אף מבלי להחליף את החלקים שניזוקו, לאחר שתוקנה באופן זמני. השמאי מטעם התובע אישר בחוות הדעת ובחקירתו הנגדית את הדברים הנ"ל תוך שציין כי אין בתיקון האמור כדי לייתר את החלפת החלקים שניזוקו.

חוות הדעת של השמאי מבוססת על הצעת מחיר שניתנה לתובע, ואשר נמצאה סבירה על ידי השמאי, ובנסיבות אלה אני מקבלת את מסקנותיו של השמאי לגבי הצורך בהחלפת החלקים שניזוקו ועלות החלפתם. ואולם, בכל הנוגע להפסד ההכנסה הנטען בחוות הדעת בקשר לאובדן יום עבודה לשם החלפת החלקים של המכונה, אני מוצאת כי נתון זה לא הוכח כלל ולא הוגשו לגביו ראיות שנמצאות מן הסתם בידי התובע, ולכן איני מאשרת הפסד זה.

על יסוד האמור לעיל, אני דוחה את התביעה נגד הנתבע 2 ומקבלת את התביעה נגד הנתבע 1 ומחייבת אותו לשלם לתובע סכום של 17,000 ₪ (במעוגל) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום.

לסכום הנ"ל יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% ומע"מ והחזר אגרה ששולמה כשהיא משוערכת נכון להיום.