אלברי נ' גוזלן

החלטה

בפניי בקשה לחיוב המשיב, הוא התובע בכתב התביעה (להלן: התובע) בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקש, הוא הנתבע בכתב התביעה (להלן: הנתבע), וזאת בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984.

עסקינן בתובענה שעילתה שטר בסך 10,000 ₪ שמשך הנתבע לטובת התובע והוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בחדרה לאחר שחולל באי פירעון. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השטר, והרשות להתגונן ניתנה בידו, בהסכמת התובע.

הנתבע טען בהתנגדות לביצוע שטר, כטענה מקדמית, כי אישור המסירה, לפיו נמסרה לו האזרה בשנת 2009 מזויף, וכי נכתב בו כי המסירה בוצעה לידי שותפו של הנתבע, על אף שאין לו כל שותף וללא ציון שם השותף. עוד טען, כי השיק ניתן כביטחון בלבד בגין עסקה שהסתיימה זה מכבר לשביעות רצון הצדדים. המדובר בעסקה בה הנפרע עפ"י השטר כרת עצי הדר בפרדסו של הנתבע, אשר קיבל תמורתם סך 10,000 ₪. השיק מושא התובענה ניתן למוטב כבטוחה עד לקבלת העצים לידיו. עוד טען, כי לא ידועה לו זהותו של התובע, , ועל כן אינו אוחז כשורה, אולם ככל שמדובר הנפרע עפ"י השטר, הרי שאינו בין החיים ועל כן אינו כשיר לתבוע. לבסוף טען כי התובענה התיישנה, שכן על אף שנפתח תיק ההוצאה לפועל בגין השטר עוד בשנת 2001, הרי לא נעשתה כל פעולה בתיק עד שנת 2009, אולם גם ללא התיישנות יש לדחות התביעה על פי דוקטרינת השיהוי והנזק הראייתי.

הבקשה

הנתבע עותר לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו. לטענתו, אם לא תופקד ערובה, הרי שבמידה ותידחה התביעה, יעמוד הוא בפני שוקת שבורה בבואו לגבות את הוצאות המשפט, ככל שיפסקו כנגד התובע. הקושי נובע מכך שלתובע, תושה אחד הכפרים ליד ג'נין, וכיום לא ניתן לאכוף פסקי דין של בתי המשפט בישראל באזור מגורי התובע,. בנוסף, בשל טענת ההתיישנות, הרי שלנתבע הגנה טובה, ומסיבה זו גם כן, יש להורות על הפקדת הערובה. 

התובע הגיב לטענות בישיבה שהתקיימה בפניי ביום 06.12.10, וטען כי זכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית והפקדת ערובה מטעם תושב השטחים משמעה דחיית תביעתו, הואיל ומצבם הכלכלי של תושבים אלה קשה במיוחד. עוד טען כי לא מדובר בתביעה חסרת בסיס, כפי שהדבר עולה ממסמכים שצורפו לתצהירים, זאת אל מול העובדה שגרסתו של הנתבע התמוטטה לחלוטין, כעולה מתצהיר התובע ונספחיו לפיו סכום העסקה היה 57,000 ₪, ולאחר ששולם הסכום לנתבע לא הורשה התובע לכרות העצים בשל היות הפרדס בבעלותו של אחר. על כן עתר לדחיית הבקשה.

דיון והכרעה

6.תקנה 519 (א) לתקנות מקנה לבית המשפט סמכות כללית לצוות על מתן ערובה לתשלום הוצאות הנתבע. עפ"י לשון התקנה: "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

7.עיקר תכלית התקנה היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר בית המשפט סבור כי סיכויי ההליך קלושים (ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, 2009) עמ' 751-750). עם זאת, בהפעילו תקנה 519 (א) לתקנות מחוייב בית המשפט לפעול במשורה, באשר שימוש בלתי מבוקר בתקנה עלול לנעול את שערי בית המשפט בפני תובעים שתביעותיהם ראויות להתברר ובכך לסכל את זכות הפניה לערכאות שהיא זכות חוקתית (ראו: רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ פד"י מ"ד (1) 647). בהפעילם את תקנה 519 על בתי המשפט לאזן בין זכות התובע לפנות לערכאות, לבין זכות הנתבע להבטיח הוצאותיו מבלי שייגרם לו חסרון כיס, במיוחד כאשר סיכויי התביעה קלושים.

8.כאשר התובע הוא תושב חוץ ואינו מצביע על נכסים בישראל, יטה בית המשפט להפעיל סמכותו לפי תקנה 519 (א) לתקנות. כך נקבע, למשל, ברע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים ואח' פד"י נ"ח (5) 865 :

"ואולם, במסגרת המקרים אשר נקבעו בפסיקה להטלת חיוב להפקדת ערובה, מקובל כי בית המשפט ישתמש בסמכותו האמורה כאשר מתגורר התובע מחוץ לתחום השיפוט, ואין בידיו להצביע על נכסים הנמצאים בארץ, באופן אשר יקשה על הנתבע לגבות את הוצאותיו, אם ייפסקו לטובתו (ראו למשל, רע"א 2241/01 הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ (לא פורסם)). הלכה זו הוחלה גם על תושבי הרשות הפלשתינית, אשר נחשבים לצורך הענין כתובע המתגורר בחו"ל. עם זאת, עובדת היות התובע תושב חוץ איננה הטעם היחיד להטלת חיוב להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע (ראו, רע"א 6787/99 עאשור נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בית המשפט ישקול שיקולים רלוונטיים נוספים, וידון בכל מקרה לגופו על פי נסיבותיו (ראו רע"א 6066/00 אעדילי נ' חב' סלקום ישראל בע"מ (לא פורסם)). לאור כל האמור לעיל, ברי כי שיקול דעתו של בית המשפט במסגרת תקנה 519(א) רחב הוא"

ראו גם רע"א 3601/04 וינצ'ון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.10.07)

9.באשר לטענת התובע לגבי מצבו הכלכלי, הרי שלא הוכח בפניי בתצהיר המגובה במסמכים כי אכן מצבו הכלכלי של התובע אינו מאפשר חיובו בערובה, וכי חיובו יגרום לחסימת גישתו לבית המשפט. מצבם הכלכלי של תושבח השטחים אינו נושא הדיון בענייננו, ועל התובע היה להוכיח טענתו. במקרה רגיל, מקום שהתביעה מוגשת על ידי תובע שאינו תאגיד, נטל ההוכחה להוכחת התנאים להפקדת ערובה מוטלים על הנתבע. מקום שתושב חוץ טוען ליכולתו או להעדר יכולתו הכלכלית, ראוי להטיל עליו את הנטל להוכיח זאת, בהעדר יכולת המבקש לבדוק עובדות הנוגעות למצבו של אדם שאינו מתגורר בגבולות המדינה.