אלביט מערכות בע"מ ואח' נ' קורקוס ואח'

פסק דין

התביעה בפניי היא בגין גרימת נזק למכונית התובעת בתאונת דרכים, אשר אירעה ביום 13/10/08 במרכז מסחרי גדרה באזור החניה. מכונית התובעת מסוג טויוטה מ.ר. 26-124-66 (להלן: "הטויוטה") הייתה נהוגה בידי מר גל לזר (בישיבה מיום 21/03/11 נפלה טעות קולמוס, ובשורה 10 צריך להיות מר גל לזר ולא כפי שכתוב).

הנתבעים הגישו תביעה שכנגד. מר נאור קורקוס נהג ברכב מסוג פורד פוקוס (להלן: "הפורד"), מ.ר. 67-483-63.

לטענת התובעת, מר לזר נהג בחניה כאשר הנתבע 1, נסע לפתע בנסיעה אחורנית ופגע ברכב התובעת (להלן: "התאונה"). כתוצאה מן התאונה, נגרמו לתובעת נזקים כמתואר בחוות דעת השמאי, מר אילן בן ארצי, מיום 13/10/08 ובתמונות המצורפות לה. סך כל הנזקים הסתכמו ב- 5,373 ₪, סכום זה כולל את הנזק הישיר, שכ"ט השמאי וירידת ערך הרכב (בכתב תביעה כתוב, כי רכב התובעת הוא מסוג טויוטה ומשום מה לא התבקש תיקון כתב התביעה).

הנתבעים טוענים מנגד, כי האחריות לתאונה ותוצאותיה מוטלות על מר לזר, אשר נהג בחוסר זהירות ורשלנות. לטענתם נסיבות התאונה שונות לגמרי, והנכון הוא, כי התאונה התרחשה כאשר רכב הפורד עמד בחניה, המתין שהכביש יתפנה ולפתע פתאום פגע בו רכב התובעת והדף אותו לעבר רכב נוסף שחנה בסמוך. לרכב הנתבעים נגרמו נזקים משתי הפגיעות, ועל כן הוגשה התביעה שכנגד, בגין נזקים על סך8,366 ₪, שהם נזק ישיר על פי חוות דעת השמאי ושכר טרחתו. חוות דעת השמאי מטעם הנתבעים היא של זקצר חברה לשמאות רכב.

התובעת הגישה כתב תשובה לתביעה שכנגד, ובכתב התשובה כבר תוקן סוג הרכב. לטענתה, יש לדחות את התביעה שכנגד על הסף מחמת היעדר יריבות ו/או היעדר עילה, שכן אין בכתב התביעה שכנגד טענה שיש לבסס עליה עילת תביעה כנגד הנתבעת שכנגד כבעלת הרכב.

מר קורקוס איננו הבעלים, וגם על כן יש לדחות את תביעתו על הסף.

מר לזר ומר קורקוס העידו בעצמם וכן הוגשו חוות דעת השמאי והתמונות המתארות את הנזק.

בנוסף, מר קורקוס שחזר באמצעות מכונית צעצוע, הנהגים שרטטו הנהגים את זירת האירוע.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועדיהם ועיינתי בחומר הראיות, המסקנה היא, כי האחריות לתאונה מוטלת על שני הצדדים, אם כי החלק העיקרי הוא על מר קורקוס. גרסת התובעת מהימנה עליי, הגיונית ומתיישבת עם תיאור הנזקים. יתר על כן, בעת העדות מר קורקוס הודה, כי אכן נסע קמעה אחורנית, כי מהמקום בו עמד לא יכל לראות את התנועה. הוא עצר אחרי 15 ס"מ ולא המשיך לנסוע היות וראה ששני כלי רכבים מתקרבים האחד כיוון מזרח, שזה הרכב שפגע בו, והאחר מכיוון צפון. על פי עדותו אלמלא פגע בו רכב התובעת, לא היה מתנגש ברכב אשר בא מצפון. התאונה אירעה מכיוון שהרכב שפגע בו קלט את הרכב השני הנוסע מהר מידי, ולכן סטה שמאלה לכיוון מר קורקוס וכך פגע בו, והדפו לכיוון מכונית שעמדה בסמוך.

היות ומר קורקוס בהודעתו לחברת הביטוח וגם בכתב ההגנה טען, כי עמד בחניה ורק בבית המשפט הודה כי נסע אחורנית, אני נוטה להאמין כי לא היה מדובר ב- 15 ס"מ בלבד, אלא יותר, ובכך למעשה עבר על החוק וגרם להפרעה. גם אם נכונה הגרסה, כי מר לזר סטה שמאלה לכיוונו, הרי אלמלא נסע לאחור, הייתה נמנעת הפגיעה בו.

יחד עם זאת, הנזק אשר נגרם לשתי המכוניות, מצביע על עוצמת המכה ועל כך, כי מר לזר נסע במהירות שאיננה מתאימה לנסיעה במגרש חניה כה צפוף כפי שמתואר. אילו היה נוסע במהירות נמוכה יותר, היה גם מבחין במר קורקוס היוצא אחורנית, וייתכן והיה מספיק לעצור ולמנוע את התאונה.

ב"כ הצדדים חלקו על גובה הנזקים הנזכרים בחוות הדעת, אך המחלוקת הייתה בכתבי הטענות בלבד. השמאים לא נתבקשו לחקירה.

הנני מקבלת את התביעה העיקרית בחלקה ומחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת סכום של 4,000 ₪, סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

צודק עו"ד האוסירר בטענתו, כי אכן אין יריבות בין מרשתו לבין התובעים שכנגד. לא הוגשה תביעה כנגד, מר לזר שהוא הנהג. לא נטען, כי התאונה אירעה בעת עבודתו, ולא נטענה כל טענה בדבר אחריות שילוחית. לכן, אין מקום לקבל את התביעה שכנגד ואין צורך להתייחס לשאר הטענות בדבר נסיבות התאונה וההבדל בסכומים בין חוות דעת השמאי מטעם ניו קופל, לבין התשלום עצמו אשר נעשה כביכול על ידי חברה אחרת.

התביעה שכנגד נדחית.

הנתבעים ביחד ולחוד, יישאו בהוצאות המשפט, דהיינו החזר האגרה ובנוסף בשכ"ט עו"ד בשיעור 1,200 ₪.

ניתן היום, י"ט אלול תשע"א, 18 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.