אלבז נ' מסעדת נפיס

פסק דין

בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.

התובע הגיש את התביעה כתביעה קטנה ועפ"י החלטה שניתנה במעמד הדיון בנוכחות התובע, הועבר התיק לפסים אזרחיים.

תיק נזקי גוף שכזה אינו מתאים לדיון בתביעה קטנה, גם בשל מורכבותו, בשל העובדה שמדובר במסמכים רפואיים ובקשירת קשר סיבתי רפואי ולאור העובדה שבתיקי נזקי גוף ישנה יתרת אגרה גבוהה, היה והתיק נשמע בראיות.

הצדדים השכילו, משהגיע התיק בפניי, במסגרת תביעה אזרחית, לסיימו בדרך של דיון סופי, במהלכו שמע ביהמ"ש ללא חקירות את התובע ועד מטעמו וכן את נציג הנתבעת. בנסיבות אלה, ניתן בזה פטור מלא מיתרת אגרת בימ"ש החלה.

לגופו של עניין, התובע עבד בחב' קוקה-קולה, מקום בו הוא עובד גם היום. במהלך עבודתו הזמין התובע, כפי שהיה מקובל בין הצדדים, מנת מזון מהנתבעת, ובמקרה של התובע מדובר היה במעורב ירושלמי.

לתדהמת התובע, כאשר נגס במזון הבחין בחתיכה של עץ. חתיכות עץ אלה הוצגו בפני ביהמ"ש במעמד הדיון.

בעדותו של התובע תמך העד כרסנטי, שהינו מנהל משמרת בחב' קוקה-קולה, ואשר אמנם לא ראה את התובע כשהוא יורק או מרגיש בחתיכת העץ, ואולם התובע פנה אליו בזמן אמת מיד לאחר הארוע והציג בפניו את חתיכות העץ.

זאת ועוד, מר כרסנטי פנה עוד באותו יום לנתבעת והציג בפניה את העניין. הנתבעת בהתחלה הציעה פיצוי – ארוחה זוגית, ובהמשך ולאחר שהיתה פגישה מסודרת עם נציגי הנתבעת, הוצע לפצות את התובע בגין ימי המחלה שבמהלכן לא עבד.

אמנם התובע הוא הנושא בנטל הראייה, אך לא שמעתי הכחשה בפה מלא מנציג הנתבעת שהופיע במעמד הישיבה להתרחשותו של הארוע האמור, ויש לציין, כי עמדה זו אינה עולה בקנה אחד עם עמדה ששמעתי מעד אחר שהגיע לדיון הקודם, אשר מכוחו ניתן היה להבין שהנתבעת מתכחשת לחלוטין מהארוע.

אני נותן אמון, כי הארוע אכן התרחש וכי אכן היו חתיכות של עץ במעורב הירושלמי ובנסיבות אלה, דין התביעה, ככל שהדבר נוגע "לאחריות", להתקבל.

משכך אני עובר לדיון בנושא הנזק.

התובע פנה למל"ל להכיר בו כנפגע בעבודה. התביעה לא הוכרה ע"י המל"ל, עפ"י מסמך שהוצג לי. העובדה שהמל"ל לא הכיר בארוע כתאונת עבודה, אין בה כדי לשנות דבר וחצי דבר לגבי התוצאה המשפטית ואין בה גם כדי לפגוע בטענות התובע, ככל שהדבר נוגע לחובות הקטנת הנזק, שכן אין חובה על התובע למצות את זכויותיו על דרך של פנייה משפטית לביה"ד לעבודה.

התובע היה באי כושר עבודה מהלך 3 ימים לאחר האירוע ומהלך 3 ימי מחלה נוספים. ישנו וויכוח בין התובע ובין הנתבעת לגבי תשלום ימי אי כושר אלה והנתבעת עומדת על כך שהימים שולמו, דבר שאושר הלכה למעשה גם בחקירת התובע.

עם זאת, אני מאפשר לב"כ התובע להמציא מסמך מחב' קוקה-קולה, אם התובע ניזוק בשכרו באותם 6 ימים, ואם יומצא מסמך שכזה המתייחס להפסד, הרי אני מכיר כחלק מחיובי פסה"ד באותם 6 ימי מחלה כאי כושר עבודה לעבר והנתבעת תפצה את התובע בגין אותם 6 ימים. כל זאת ניתן לעשות בתוך 60 יום ממתן פסה"ד.

בראשי הנזק שצויינו על ידו, תבע התובע בנוסף לאובדן אי הכושר בעבר, אשר כאמור לא ברור אם אכן מגיע לו, הוצאות בגין נסיעות, הוצאות רפואיות וכן עזרת צד ג'.

אני דוחה את הטענה לעזרת צד ג' בתיק זה שלא הוכחה, וגם לא היה בה כל צורך להערכתי.

לגבי נסיעות והוצאות רפואיות, אני נותן אמון בטענת התובע, כי שילם סכום של 544 ₪ בגין הטיפול הרפואי בבי"ח וכן הוצגו קבלות על נסיעות ועל הוצאות חלקי. אני פוסק בראש נזק זה סכום גלובאלי של 1,000 ₪.

לעניין הדרישה הכספית לפיצוי או הכאב וסבל, שהוא מבחינתי ראש הנזק המרכזי בתיק זה. התובע סמך את תביעתו על מסמכים רפואיים שהוצגו. המסמך הרפואי הראשון הוא הינו מבי"ח כרמל, המציין מפורשות בתאריך 4/12/05 (האירוע נשוא כתב התביעה הוא מתאריך 1/12/05, דהיינו 3 ימים לפני הפנייה לבי"ח כרמל), כי בוצע סי.טי. צוואר שלא הדגים גוף זר ואולם בבדיקה רפואית נוספת, שהיא בדיקה פולשנית, "נראה שבב עץ באופן ברור התקוע בסינוס סיכיפורמיס משמאל", הדבר הצריך ביצוע גסטרוסקופיה גמישה, דהיינו פעולה פולשנית לצורך הוצאתו והגעה לאותו שבב עץ.

בסיכומיה, טוענת הנתבעת, כי הקשר הסיבתי המתייחס לאותו שבב עץ, שנוי במחלוקת, וזאת לאור העובדה שהתובע סבל עפ"י תיעוד רפואי, במנותק מהאירוע נשוא כתב התביעה, מגסטריטיס – בקע סרעפתי קטן, וכי הבדיקה בוצעה על רקע רפואי קודם.