אלבז נ' מדינת ישראל

החלטה

1.        בפני בקשה להורות על ביטולה של הודעת איסור שימוש ברכב לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) למשך 30 יום, אשר הוטלה על המבקש ביום 01/01/12.

2.        על פי הנטען בהזמנה לדין וכתב אישום בליל ה-01/01/12 שעה 04:50 בערך, נהג בנו של המבקש (להלן: "הנהג") ברכב מ.ר 7623705, ועוכב ע"י המשטרה, בחשד לנהיגה בשכרות.

הנהג הודה, כי שתה חצי ליטר בירה וצ'ייסר מתוק אלכוהולי.

לנהג נערכה בדיקת מאפיינים. עמידתו הייתה יציבה, הליכתו על קו הייתה יציבה, לא הצמיד עקב לאגודל, מבחן הבאת אצבע לאף עבר בהצלחה.

בבדיקת נשיפה נמצאו בגופה 400 מק"ג אלכוהול לליטר אויר נשוף.

3.        לטענת ב"כ המבקש, הוא נתן את מפתחות הרכב לבנו לישי אלבז, ובלי ידיעתו והסכמתו מסר בן זה את רכבו לבן אחר בשם טל אלבז. לפיכך, לא הייתה למבקש כל שליטה ו/או יכולת שליטה בזהות הנוהג ברכב, ולא היה מתיר לבנו לנהוג ברכב לאחר ששתה משקה משכר.

עוד טוען ב"כ המבקש, כי המבקש הינו נהג זהיר, מבין את חומרת העניין וכי עשה כל שביכולתו על מנת למנוע ביצוע העבירה.

 4.        ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וטענה, כי היה על המבקש לוודא כי מי שקיבל את מפתחות הרכב לא יעבירם לאחר, וכי הנהג לא ישתה משקה משכר טרם נהיגתו.

משלא וידא המבקש את הדברים כאמור לעיל, אין לו להלין אלא על עצמו.  

5.        השאלה העומדת עתה לבחינה בפני ביהמ"ש הינה, האם יש יסוד להחלטת קצין המשטרה לפסול את רכבו של המבקש.

בהחלטה זו, רשאי קצין המשטרה להתחשב בכל הראיות שבפניו, גם אלו שאינן קבילות לצורך ההרשעה או שמשקלן מופחת ואינן מהוות ראיה מכרעת.  

6.       בתיק זה כאמור קיימות ראיות לכאורה לכך שהנהג ביצע את המיוחס לו והמבקש אף לא העלה כל טענה בקשר לכך. בראיות אלה די כדי להקים את סמכותו של הקצין להורות על השבתת הרכב.

7.יסוד המסוכנות בא לידי ביטוי בסוג העבירה ובקלות הדעת, שבה מסר המבקש את רכבו לילדיו אשר אחד מהם כבר הורשע בעבירה של נהיגה בשכרות, ומבלי לפקח באופן ממשי, כי הנוהג ברכב יהיה כשיר לנהיגה מבלי לסכן את עצמו ואת יתר המשתמשים בדרך.

8.מאחורי איסור מנהלי על השימוש ברכב עומד הרציונל של נטילת "כלי העבירה" מידי בעליו, בין היתר על מנת למנוע הישנותם של מקרים דומים ועל מנת להדק את פיקוחו של בעל הרכב על הנהג הנוהג ברכב ולוודא באופן מוחלט, שהנהג יהיה מורשה וכשיר לנהוג ברכב.

9.סע' 57 ב (2) לפקודת התעבורה מאפשר לבית המשפט לבטל צו איסור שימוש, אם הוכח, כי הנהג פעל בניגוד להוראות בעל הרכב ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

כמו כן , סעיף קטן (ג)  מסמיך את בית המשפט לבטל או לקצר את תקופת האיסור, בנסיבות אחרות המצדיקות זאת: " ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבו , בין היתר , את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב".

המבקש כשל מלהצביע על קיומן של ההגנות הקבועות בסעיף 57 ב (2) הנ"ל.

בתיק זה כאמור, קיימות ראיות לכאורה לכך, שהנהג ברכב ביצע את המיוחס לו.

בראיות אלה די כדי להקים את סמכותו של הקצין להורות על השבתת הרכב .