נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת טובין שסומנו בלא רשות בעל הסימן לשם מסחר בהם, ובעברית פשוטה - אצל הנאשם נתפסו ברכבו, 35 חולצות, ועוד למעלה מ-30 זוגות מכנסיים, כולם מזויפים, נחזים להיות שייכים למותגים "דיזל" ו"הוגו בוס".
הנאשם כפר בכתב האישום, והתיק נקבע לשמיעת ראיות ביום 3.4.14.
ביום זה טענה ההגנה, לאחר שמיעת פרשת התביעה, כי אין להשיב לאשמה, הואיל והחיפוש שבוצע אצל הנאשם היה בלתי חוקי, ופירותיו - אותם פרטי הלבוש - אסורים ובלתי קבילים.
ההגנה טענה, כי מפרשת התביעה עולה ש- "הנאשם זימן לחצריו את המשטרה לאחר פיצוץ מסתורי שנשמע בחצר וחפץ שחור שהיה שם, בדיעבד הסתבר כרימון הלם".
ההגנה סברה, וכך טענה, כי לא היה מקום "לנצל" את בואו של חבלן המשטרה למקום, הגם שזומן על ידי הנאשם עקב אותו פיצוץ, לשם ביצוע חיפוש, שלשיטתה אינו חוקי, סותר את הלכת בן חיים, ומכאן - שיש לפסול את פירותיו, הלא הם הבגדים המזויפים לכאורה.
התביעה ביקשה להגיב בכתב, וכך עשתה.
לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי בתגובת התביעה, בפסיקה שהניחה לפניי ההגנה, אני סבור כי יש לדחות את בקשת ההגנה שלא להשיב לאשמה.
הטעם לכך פשוט, והוא אינו קשור להלכת בן חיים הנודעת, ואסביר.
ס' 25 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט - 1979, קובע כי- "שוטר רשאי, בלא צו חיפוש, להיכנס ולחפש בכל בית או מקום אם - ... (2) תופס הבית או המקום פונה לעזרת המשטרה".
הנה כי כן, במקרה דנא, זימן הנאשם את המשטרה אל תוך ביתו, אל חצריו, אל רכבו, על מנת לברר את פשר הפיצוץ האמור.
אחת שהזמין הנאשם את המשטרה לחצריו כאמור לעיל, אין הוא יכול להישמע בטענה כי החיפוש שנערך אצלו - נערך שלא כדין.
על פי החוק, כמצוטט לעיל, אין לקבל מצב של "פלגינן חיפושא", לפיו פלוני יכול לזמן אל ביתו או אל רכבו שוטר, ו"להנחות" אותו לפקוח עין אחת על מנת למצוא את הגורם לפיצוץ פלוני, אולם לעצום עין שניה בכל הקשור בממצאים או ראיות הקשורות לכאורה לפשעים ועוונות אחרים, לכאורה.
ההיגיון שבבסיס הלכת בן חיים, קשור בשמירה על פרטיותו של האזרח, לבל יופרע או יוטרד על ידי המדינה, ללא יסוד סביר המקים בסיס לחיפוש חוקי.
במקרה זה, כאשר אדם מזמין שוטר אל חצריו, לא נפגעת פרטיותו, ואין חשש כאמור, מעיקרו של דבר, ועל כן טענת ההגנה, לפיה החיפוש היה בלתי חוקי - דינה להידחות.
הדבר נלמד לא רק מהשכל הישר, אלא גם מהשוואת ס' 25 (2) לחוק המצוטט לעיל, לס' 25 (3) לאותו החוק, הקובע כי - "שוטר רשאי, בלא צו חיפוש, להיכנס ולחפש בכל בית או מקום אם -...(3) אדם המצוי שם פונה לעזרת המשטרה ויש יסוד להניח שמבוצעת שם עבירה" (התוספת המודגשת שלי כמובן - ש"ב).
עינינו הרואות, שעל פי החוק, כאשר מזמין פלוני את המשטרה לאתר מסוים, יכול שוטר לחפש שם רק אם יש יסוד להניח שמבוצעת שם עבירה, אולם אם היה זה "תופס הבית או המקום", כאמור בס"ק 2 לעיל, הרי שאין צורך גם בקיומו של יסוד להניח שמתבצעת עבירה.
ההיגיון ברור ופשוט: אם פלוני מזמין שוטר לביתו, פשיטא שאין אותו שוטר צריך לחפש גם, בזכוכית מגדלת, אם קיים יסוד להניח שבוצעה שם עבירה, ודי בכך כי אדם הזמינו לביתו, בפנייה לעזרת המשטרה.
סוף דבר, ששוטר - בין אם מדובר בחבלן, בלש, איש מז"פ או סתם שוטר מקוף - מוזמן על ידי תופס הבית או המקום לאותו בית או מקום, שאין הוא צריך צו חיפוש, אף לא יסוד להניח שמבוצעת שם עבירה, על מנת להכשיר את קבילותן של ראיות שימצא במקום. להלכת בן חיים, שכבודה במקומה מונח, אין דבר וחצי דבר עם הסיטואציה האמורה.
ההגנה תשיב אפוא לאשמה.