אי רישום יצירה כמדגם, שולל מן היוצר את הזכות להגן על יצירתו על פי דיני זכויות היוצרים

האם מוצר שמיוצר כמוצר תעשייתי, הראוי להירשם כמדגם ואינו נרשם, יזכה בהגנת זכות יוצרים?

לעניין עוולת גניבת עין, האם רכש התובע מוניטין במוצרים שיוצרו בעבר על ידי אחרים? בתוך כך האם צרכנים הוטעו לחשוב כי המוצרים נשוא התביעה מקורם שונה?

אלה עיקר השאלות המתעוררות בתביעה זו שלפני.

גרסת התובע

1.         התובע מפעיל עסק לעיצוב ושיווק של מוצרי כסף ויודאיקה. אמנים מעצבים עבורו מוצרים המצופים כסף ופסלים.

לטענת התובע ייצר הוא בשנת 2000 מספר פסלים לפי עיצוב מיוחד, ורשם את זכויותיו

בהם באמצעות מודל וצילומים בחברת מירז השקעות ורישום זכויות בע"מ (להלן: " חברת מירז").

טוען התובע כי כתוצאה ממעשי הנתבעת, נגרם לו נזק רב, כאשר זו מוכרת מוצרים אותם היא מייבאת מהמזרח הרחוק שם מיוצרים הם על פי הזמנתה. זאת בשל הדמיון הרב בין מוצרי הנתבעת, לבין מוצריו, ולאור המחיר הזול בו מוכרת הנתבעת את מוצריה בחנויות היודאיקה  בארץ, באופן שאינו מאפשר לתובע למכור את מוצריו לאור הפרשי המחירים.

כן טוען התובע כי הנתבעת מסמנת על מוצריה סימונים בניגוד לדין, ומבדיקות מעבדה של מוצריה, עולה כי אין בהם אמת (סימון: כסף 925).

גירסת הנתבעת

2.         הנתבעת טוענת כי היא פעילה משנת 1955, והיא דור שני במשפחה העוסקת בחפצי יודאיקה, ומובילה בתחום.

בין יתר מוצריה פסלים של דמויות מהפולקלור היהודי בדגמים שונים.

בארץ קיימים מספר יצרנים ומשווקים העוסקים במוצרים אלה, וכולם משתמשים במוטיבים יהודיים, ומטבע הדברים יש בהם דמיון.

אחד מיצרני היודאיקה הינו פרנק מייזלר, שמוצרים רבים בשוק מיוצרים על פי קווי העיצוב שלו. תנאי השוק וההתפתחות בענף הביאו צורפים לייצר מוצרים אלה בטכניקות טכנולוגיות מתקדמות, במגמה להוזיל את המחירים, ולהופכם נגישים לציבור רחב. לפיכך טוענת הנתבעת כי היא אינה מחקה את מוצרי התובע.

דיון

טענות מקדמיות

נטל ההוכחה

3.         בפי התובע טענה מקדמית לפיה הנטל להוכיח כי המוצרים שהנתבעת מוכרת אינם העתקה של מוצרי התובע, מוטל על הנתבעת. עליה להוכיח כי היא אינה מפרה את זכויות היוצרים של התובע, בהסתמכו על ת"א 136/71 מדינת ישראל נ' אחימן, פ"ד כו(2) 259.

אינני מקבל טענה זו. דברי התובע נובעים מן הנאמר על ידי כב' הנשיא צלטנר בערכאה הדיונית, ואולם כב' השופט (כתוארו אז) מ' לנדוי, סבר כי הנטל רובץ על התובע להוכיח כי זכות היוצרים שלו הופרה. יחד עם זאת, מוסיף הוא:

"אכן, נטל הראיה יכול לעבור על הנתבע אם השוואת שתי היצירות כשלעצמן נותנת מקום, על-פי מידת הדמיון שביניהן, להשערה שהנתבע לא היה יכול לחבר את יצירתו אלא בדרך העתקה מן התובע."(שם, עמ' 262).