אי.פי אי ישראל תנועה ובקשה בע"מ נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1.התובעת בתיק 23493-08-10 (להלן: "אי.פי.אי") הבעלים ומתקינה של רמזורים בצמתים ברחבי המדינה.

2.יואב היינמן (להלן: "היינמן") נהג ביום 13.1.10 ברכב מס' רישוי 71-057-63 (להלן: "רכב שלמה").

3.מינה גולדברג נהגה ביום 13.1.10 ברכב מס' רישוי 45-746-89 (להלן: "רכב גולדברג"). האחרון היה מבוטח באותו יום אצל הכשרת הישוב.

4.אין חולק, כי ביום 13.1.10 התנגש רכב שלמה ברמזור מתוצרתה של אי.פי.אי וגרם לו לנזק.

5.בכתב התביעה 23493-08-10 עותרת אי.פי.אי לחייב את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לה את הנזק שנגרם לרמזור בסך כולל של 9,495 ₪.

6.שלמה הגישה כתב תביעה בבימ"ש שלום ת"א שסומן 47877-08-10 (להלן: "תביעת שלמה") כנגד גולדברג וכנגד הכשרת הישוב ובה היא עותרת לחיי באת כל הנתבעים לשלם לה סך 44,630 ₪ ע"מ להיטיב את נזקיה לרכב שלמה.

עפ"י הסכמת הצדדים תוצאות הדיון בתיק שבכותרת יחייבו את הצדדים בתיק תביעת שלמה.

7.הצדדים הופיעו לפני בישיבת יום 18.9.11 ובה לא היה חולק, כי אין לייחס איזו אחריות לאי.פי.אי בגין הנזק שנגרם לרמזור ועלינו להכריע בשאלת האחריות בין הנהגים היינמן וגולדברג ולאחר מכן להכריע בשאלת הנזק הן בתיק בכותרת והן בתביעת שלמה.

8.בתחילת הישיבה טען ב"כ אי.פי.אי כי ברשותו קלטת אודיו בה מודה גולדברג באחריות לאירוע התאונה. ב"כ שלמה והכשרת היישוב התנגדו לאמירה שבאה מפי ב"כ א.פי.אי, שכן שתי התביעות הינן במסלול של תביעה בסדר דין מהיר והיה על אי.פי.אי לגלות הן את דבר קיומה של הקלטת, עוד קודם הדיון, וקל וחומר לספק עותק לכ"א מהם להאזנה וזאת עוד קודם לדיון.

לטעמי, נוכח העדויות שבתיק, אין צורך בקלטת המדוברת, שכן בתיק די חומר ע"מ להכריע בלעדיה.

9.העדה הראשונה שהגיעה למסור גרסתה היתה פזית רוזנברג, עוברת אורח, שאין לה קשר למי מהצדדים.

העדה רוזנברג סיפרה, כי בתאריך הנ"ל נסעה ברכבה והגיעה לרמזור בצומת הרחובות בן יהודה והחי"ש בכפר סבא. המדובר ביום יפה, שעת צהריים.

העדה סיפרה, כי היא וגולדברג עמדו ברמזור האדום, גולדברג ראשונה והעדה אחריה, כאשר שתיהן מתכוונות לפנות שמאלה מרח' בן יהודה לרח' החי"ש. העדה רוזנברג מספרת, כי גולדברג החלה לפנות שמאלה, בעוד האור ברמזור אדום, היא צפצפה לגולדברג לעצור, אך האחרונה לא הגיבה והמשיכה בחציית הצומת וחסמה את נתיב הנסיעה. מנגד, הגיע היינמן וההתנגשות בין שני כלי הרכב היתה בלתי נמנעת. העדה ספרה, כי בשני כלי הרכב היו בנוסף לנהגים, ילדים קטנים.

בחקירתה הנגדית סיפרה העדה רוזנברג, כי ליד הרמזור המורה שמאלה היה רמזור נוסף לשני הנתיבים שהיו לימינה. העדה סיפרה, כי לא היה מצב שבו שני הרמזורים בכיוון נסיעתם היו אדומים והרמזור המורה על נסיעה ישר השתנה. העדה סיפרה בחקירתה הנגדית לעו"ד ג'נח, בניגוד לעדותה הראשית, כי גולדברג פגעה בהיינמן והאחרון לא נסע מהר.

10.היינמן סיפר בעדותו, כי נסע ברח' בן יהודה במהירות לא גבוהה מזרחה. פתאום נכנסה גולדברג לצומת כשאצלו הרמזורבאור ירוק ואצלה ככל הנראה אדום.

ממשיך היינמן ומספר בעדותו, כי גולדברג פגעה בכנף שמאלית קדמית שלו וכתוצאה מהמכה הועף רכבו על הרמזור שלימינו, הרמזור של אי.פי.אי.

11.גולדברג מצידה העידה כי המתינה ברמזור ברח' בן יהודה והאור שם היה אדום. כשהתחלף האור מאדום לירוק, היא פנתה שמאלה, הספיקה לחצות נתיב נסיעה אחד ואז התנגשו רכבה ורכב היינמן בנתיב הימיני, בכיוון נסיעתו של היינמן.

העדה לא ידעה לספר מתי ראתה לראשונה את היינמן. העדה סיפרה כי ברכבה לא ישב איש זולתה.

גולדברג סיפרה, כי לרכבה נגרם נזק, אך היא לא תבעה את הצד השני, כי רכבה היה מאוד ישן ומכרה אותו לגירוט.