אישור הרשעה בגרימת מוות ברשלנות של ילד בעת התמוטטות מחפורת

השופט ד"ר אחיקם סטולר

לפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בנתניה (כבוד השופטת גלית ציגלר), בתיק פלילי 719/01, אשר ניתן כנגד המערערת 1 - מושב נורדיה ביום 11.12.05, וכנגד המערערים 2-4 - משה דותן, יהושע (שוקה) כרמלי, ויורם יאירי בהתאמה.

הצדדים

המערערת 1 הינה מושב שיתופי ובעלת זכויות החכירה, והמחזיקה הבלעדית בגוש 8005 חלקה 1 (להלן: "החלקה"). במערערת 1 מספר בעלי תפקידים ובהם "מרכז משק" או "רכז משק" (להלן: "מרכז המשק"), המערערת 1 תכונה להלן גם "המושב".

בתקופה הרלוונטית לאירועים המתוארים בכתב האישום, היה המערער 2 מר משה דותן, חבר במערערת ושימש בין השנים 1990 ועד תחילת 1994 כמרכז משק בה (יכונה להלן גם: "דותן").

המערער 3 מר יהושע כרמלי, היה חבר במערערת 1 ושימש בה בתפקידים ניהוליים שונים (יכונה להלן גם: "כרמלי").

המערער 4 - מר יורם יאירי, היה חבר במערערת 1 ושימש בין התאריכים 5/1/94 ועד 5/11/96 כמרכז המשק בה (יכונה להלן גם: "יאירי").

כתב האישום 

המערערים הואשמו בגרימת מוות ברשלנות - עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין תשל"ז - 1977.

העובדות על פי כתב האישום

בתאריך 7/5/90, או בסמוך לכך, ניתנה על ידי משרד החקלאות חוות דעת המאשרת בקשה של מערערת 1 להכשיר את שטח החלקה לעיבודים חקלאיים (להלן: "האישור").

במסגרת האישור ניתנה רשות למערערת 1 לחפור בחלקה בור עמוק, בו תיטמן קרקע שאינה מתאימה לעיבודים חקלאיים, ואז להחזיר חלק משכבת המילוי של הקרקע לבור עד ליישור פני השטח, וקבלת שיפועים אחידים של החלקה.

בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, עובר לתאריך 9/1/92, פנתה מערערת 1 באמצעות המערער 3 למינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל"), לקבלת הרשאה זמנית לכריה בחלקה בהתאם לאישור.

בתאריך 9/1/92, או בסמוך לכך, קיבלה המערערת 1 הרשאה זמנית לכריה בחלקה (להלן: "ההרשאה"), במסגרת ההרשאה המערערת 1 קיבלה זיכיון לכריה בחלקה בין התאריכים 9/1/92 ועד 31/12/92 (להלן: "תקופת הזיכיון").

במסגרת ההרשאה התחייבה המערערת 1, באמצעות המערער 3, ליישר את פני שטח החלקה עם גמר הכריה להנחת דעתו של המינהל.

בתאריך בלתי ידוע למשיבה, חתמה המערערת 1 באמצעות המערער 2, על חוזה (להלן:  "החוזה"), עם עבדאל כרים הקבלן (להלן: "הקבלן"), לפיו הקבלן יבצע עבודות יישור בחלקה. בהתאם לחוזה קיבלה המערערת 1 מהקבלן סך של 60,000 דולר והבטחה ליישור השטח, והקבלן קיבל את האפשרות למכור את עודפי החול שהוצאו מהחלקה.

עובר לתאריך 20/8/92, או בסמוך לכך, הוציא הקבלן חול מהחלקה, תוך שהוא יוצר בור עמוק בעל דפנות תלולות, ובעומקים משתנים של עד יותר מ- 15 מטר מפני השטח (להלן:   "הבור").

במקביל החלה המערערת 1 במו"מ עם המועצות המקומיות של פרדסיה וכפר יונה (להלן: "המועצות"), לצורך הקמת פרויקט ביוב משותף (להלן: "הפרויקט" או "פרוייקט הביוב"). מטרת הפרויקט הייתה לאסוף את מי השפכים מהמועצות, לטהרן במתקן שיוצב בחלקו על החלקה, כך שמערערת 1 תוכל להשתמש במים המטוהרים לצרכיה.

בתאריך 20/8/1992, או בסמוך לכך, פנו מערערים 2 ו- 3 לקבלן והורו לו לעזוב את השטח מכיוון שהשטח היה נחוץ לצורך ביצוע הפרויקט. המערערים 2 ו- 3 התירו לקבלן לעזוב את השטח והורו לו שלא לכסות את הבור טרם עזיבתו, תוך כוונה שהבור ישמש גם את הפרויקט.