איפרגן נ' ביטון ואח'

פסק דין

תביעה כספית להחזר הלוואה שניתנה על ידי התובע לנתבעים ולפיצוי כספי כולל ע"ס 8,500 ₪.

לטענת התובע , במהלך חודש 3/2011, הלווה לנתבעת סך של 6000 ₪ , רק לאחר שקיבל את הסכמת הנתבע שהיה בן זוגה של הנתבעת לכך שהוא ערב לפירעונה.

הצדדים אינם חולקים על קבלת ההלוואה לנתבעת ועל כך שטרם פרעו את ההלוואה.

לטענת הנתבע, כפי שנכתבה בכתב ההגנה, ההלוואה ניתנה לנתבעת, הוא לא נטל את ההלוואה מהתובע ולא נתן את הבטחתו לפירעון ההלוואה.

הנתבעת לא הגישה כתב הגנה, ואולם התייצבה לדיון, וטענה כי הנתבע אשר היה בן זוגה במשך 10 שנים, התחייב לפרוע ההלוואה, ומשהחליטה שלא להיות איתו חזר בו מהתחייבותו.

התובע העמיד את גובה הנזק ע"ס 8,500 ₪, המורכב מסכום ההלוואה ע"ס 6,000 ₪, ריבית על חריגה בחשבונו ע"ס 1,260 ₪, ודמי טיפול בתביעה ועוגמת נפש ע"ס 1,240 ₪.

במהלך הדיון התברר, כי הנתבע מודה בכך שהתחייב לפרוע את ההלוואה שניתנה לנתבעת, ושהוא לא השיב לו את הסכום הואיל וניתק את היחסים עם הנתבעת. השתכנעתי כי התובע לא היה נותן את ההלוואה לנתבעת מבלי שהנתבע ערב לפירעונה, והואיל ויחסי בני הזוג עלו על השרטון, חזר בו הנתבע מלפרוע את ההלוואה. הנתבע אישר כי ידע על ההלוואה וכי דיבר עם התובע בטרם ניתנה ההלוואה לנתבעת. עוד הודה הנתבע כי באחת מההזדמנויות אמר לתובע "שתוך שבועיים שלושה אני פותר לו את הבעיה" {עמ' 2 שורה 27 לפרוטוקול}.

נוכח גרסה זו של הנתבע אין עוד מחלוקת כי הנתבעת נטלה את ההלוואה מהתובע וכי הנתבע התחייב להשיב לתובע סכום ההלוואה.

אשר על כן, לאחר ששמעתי את הצדדים ועל בסיס התרשמותי מהצדדים וכלל הראיות שהוצגו בפני, החלטתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 8,500 ₪ כולל הוצאות משפט, שישולמו לתובע תוך 30 יום. לאחר מכן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין עד ליום התשלום המלא בפועל.

עותק ישלח לצדדים.

בקשת רשות ערעור, לבית המשפט המחוזי, תוך 15 יום.

ניתן היום, ח' אדר תשע"ג, 18 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.