איסקוב(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

פסק דין

1.העותר נושא מאסר ראשון בן 6 שנים בגין עבירות של חבלה בכוונה מחמירה והחזקת סכין, בכך שביום 20.7.07 בעט בראשו של המתלונן, שלף סכין, דקר אותו וגרם לו חבלות קשות. מועד תום ריצוי 2/3 חלף בתאריך 24.4.11; מועד שחרורו המלא יחול בתאריך 24.4.13.

לאחר שנשא שני שלישים מתקופת מאסרו, דחתה ועדת השחרורים את בקשתו לשחררו על-תנאי מנשיאת יתרת תקופת מאסרו והחליטה שלא לשחרורו בשל מסוכנותו הנלמדת מחומרת העבירה ונסיבות ביצועה, ממידע מודיעיני בעל רמת מהימנות גבוהה על התנהגות פלילית וכן משלא עבר טיפול ממשי והולם בכלא.

2.העותר אינו משלים עם החלטת הוועדה ומכאן עתירתו שלפנינו.

לטענת העותר, טעתה הוועדה עת נתנה משקל יתר לחומרת העבירה ולמידע המודיעיני ולא נתנה משקל ראוי לשיקולים החיוביים העומדים לזכותו; מנגד, מבקשת ב"כ היועמ"ש לדחות את העתירה, שכן לדעתה מדובר בהחלטה סבירה ומאוזנת.

3.לאחר שעיינו בהחלטתה של וועדת השחרורים, בתיק הוועדה, בנימוקי העתירה והתגובה, ולאחר ששמענו את ב"כ הצדדים, באנו לכלל מסקנה, כי דין העתירה להתקבל.

4.חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א – 2001 קובע את השיקולים שבהם רשאית או אף חייבת הוועדה להתחשב. בין השיקולים האלה על הוועדה לשקול את שאלת מוכנות האסיר להליכי שיקום. כמו כן, על הוועדה לשקול את השינוי שחל באסיר מבחינת הבנת חומרת מעשיו ולקיחת אחריות עליהם. השיקולים של מסוכנות האסיר ושל מידת הבנתו את חומרת מעשיו, עומדים בבסיס ההחלטה אם לאפשר לאסיר שחרור מוקדם אם לאו (רע"ב 3686/10 סמיר גנאמה ואח' נ' וועדת השחרורים). יודגש, כי רשימת השיקולים להם נדרשת וועדת השחרורים בבואה להחליט האם האסיר ראוי לשחרור, והאם שחרורו לא יסכן את שלום הציבור קבועה בסעיף 9 לחוק. בהלכה הפסקה נקבע, כי מדובר ברשימה פתוחה (רע"ב 3122/11 ויקטור חיון נ' מדינת ישראל ואח').

מן הכלל אל הפרט, הוועדה הייתה רשאית לשקול את הסיכון הנובע משחרור העותר לאור חומרת העבירה ונסיבותיה ולאור המידע המודיעיני השלילי שנתקבל בעניינו של העותר. יחד עם זאת, אין המדובר בשיקולים בלעדיים ועל הוועדה להביא במכלול שיקוליה את שאר השיקולים הרלוונטיים ובעיקר לבחון אם חל שינוי באסיר מבחינת הבנת חומרת מעשיו ולקיחת האחריות עליהם, דבר המשליך על הסיכון הנובע משחרורו.

במקרה דנן, עסקינן באסיר צעיר (יליד 1983) אשר מרצה את מאסרו הראשון; בתחילת מאסרו, כך עולה מדו"ח גורמי הטיפול, התקשה העותר למלא אחר החוקים והגבולות אותם דורשת מסגרת טיפולית אולם בהמשך התאמץ והראה נכונות להשתלב בטיפול ולעבד את הנסיבות בגינן הסתבך ועבר את העבירה. העותר שלמד 10 שנות לימוד בבית ספר השלים 12 שנות לימוד במסגרת בית הסוהר, השתלב במסגרת פגישות בקבוצת N.A; בשל מוטיבציה להשתלב בטיפול שולב באיחור בקבוצה לנפגעי אלכוהול אך משאיחר לאחד המפגשים מנחות הקבוצה החליטו, כי אינו יכול להמשיך את הטיפול הקבוצתי הנ"ל. העותר הביע מוטיבציה גבוהה להמשיך את הטיפול וסיים טיפול בקבוצה של "שליטה בכעסים". בזמנו העותר בחר לדחות את וועדת השחרורים שלו על מנת להשתלב בקבוצה ולסיימה. העותר מודה בעבירות ובעוד שבתחילת מאסרו השליך את האחריות לביצוע מעשיו על היותו שרוי בגילופין נראה כיום, כי הוא יודע להצביע על נסיבות העבירה ולעבד את משמעותה. עוד הודגש בדו"ח גורמי הטיפול, כי העותר מביע חרטה על ביצוע מעשיו ומגלה אמפטיה כלפי הקורבן. העותר אף השתתף בקורס הכשרה מקצועית במקצוע ספרות וסיים את ההכשרה במהלך חודש יולי וקצינת ההכשרה המקצועית העריכה את תפקודו כחיובי. אין לחובתו של העותר עבירות משמעת מרגע הגעתו לבית סוהר צלמון; בדיקות השתן הרבות שבוצעו במהלך מאסרו היו ללא ממצאי סם, כך שבסה"כ מדובר באסיר חיובי שעלה בידו לערוך שינוי משמעותי מבחינת הבנת חומרת מעשיו ולקיחת האחריות עליהם.

5.עיינו בחומר המודיעיני שהוצג לעיוננו. אכן מדובר בידיעות המצביעות על התנהגות שלילית; המידע המודיעיני מטעם המשטרה מצביע בעיקר על השתייכותו המשפחתית של האסיר ועל קיומו של מידע שלילי אודותיו מיום כניסתו לכלא ועד היום וכן על המשך פעילותו הפלילית. המידע מטעם שב"ס הינו מהשנים 2007, 2009, 2010 ו- 2011, כאשר הידיעה היחידה משנת 2011 מתייחסת לשימוש בסמים, הידיעה היחידה משנת 2010 מתייחסת לקטטה בין אסירים, הידיעות משנת 2009 מתייחסות בעיקר לשימוש בסמים ואלכוהול יחד עם אסירים אחרים והמידע משנת 2007 מתייחס להשתייכותו המשפחתית של העותר; לא שוכנענו, כי יש באותן ידיעות כשלעצמן, בהעדר אינדיקציות אחרות, כדי להטות את הכף לחובת העותר בהינתן התנהגותו הטובה, בדיקות השתן הנקיות והשינוי החיובי שחל מבחינת הבנתו לחומרת מעשיו ולקיחת אחריות עליהם, לא כל שכן, כאשר בכוונת העותר להמשיך בהליך השיקומי בהתאם לחוות הדעת הפרטית שהוגשה מטעמו.

6.לאור האמור, אנו סבורים כי וועדת השחרורים לא איזנה כראוי בין מכלול השיקולים הרלוונטיים ומשכך אנו מחליטים לקבל את העתירה ולהורות על שחרורו של העותר על-תנאי מנשיאת יתרת מאסרו.

עניינו של העותר יובא בהקדם לדיון בפני וועדת השחרורים כדי שתקבע את תנאי שחרורו.

אנו מורים על עיכוב ביצוע פסק דין זה למשך 7 ימים מיום שתקבע הועדה את תנאי השחרור, בכדי לאפשר לב"כ היועמ"ש לכלכל את צעדיו.

ניתן היום, י"ח טבת תשע"ב, 13 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

א' אברהם, שופט, ס. נשיא

[אב"ד]

ת' כתילי, שופט, ס. נשיא

ש' אטרש, שופא