אינגל ואח' נ' הועדה המקומית לתו"ב

החלטה

1.העותרים הגישו תביעה לבית משפט השלום בחדרה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו להם לטענתם בעקבות ביצוע עבודות בנייה שלא כדין בחלקה סמוכה לביתם. בתביעתם טענו העותרים, כי המשיבה אפשרה לבעלי הזכויות במקרקעין הסמוכים לביתם להגדיל את נפח הבנייה ולסטות מקווי הבניין. כתוצאה מכך נגרם לעותרים, כך נטען, נזק לא ממוני בסך של 100,000 ₪ וכן נזק ממוני של 200,000 ₪. התביעה לנזק ממוני נסמכת על חוות דעתו של השמאי מכלוף שקבע, כי מתן היתרי הבנייה באופן שאינו תואם את תכנית המתאר ואת הדין, גרמה לפגיעה בערכם של מקרקעי העותרים והביאה לירידת ערכם. ודוק, התביעה אינה לירידת ערך המקרקעין עקב אישורה של תכנית כאמור בסעיף 197 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965 אלא לירידת ערך בשל היתרי בנייה שניתנו שלא כדין.

בתביעה נטען, כי התנהגות המשיבה עולה כדי רשלנות, הפרת חובה חקוקה ועל כן קמה לעותרים עילה לתבוע פיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם.

2.בית משפט השלום, לאחר ששמע את טיעוני הצדדים, החליט ביום 2/1/14 כי הסמכות העניינית לדון בתביעה נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים ועל כן הורה על העברת הדיון לבית משפט זה. בהחלטתו סמך בית משפט השלום על החלטת השופט ש' לבנוני מבית משפט השלום בחיפה בתיק 43654-09-11 כהן ניסן נ' הוועדה המקומית זבולון (19/8/13). בית המשפט ציין בהחלטתו כי הואיל ושאלת חוקיות היתרי הבנייה היא "לב ליבה של התביעה" הרי שהמקום הראוי לבירור הטענות הינו בבית המשפט לעניינים מנהליים. ההליך בבית משפט זה נפתח כעתירה מנהלית.

3.מעיון בכתבי הטענות דומני כי טעה בית משפט קמא בהחלטתו האמורה. כידוע, המבחן לקביעת סמכות עניינית הינו מבחן הסעד, כך בדרך כלל וכך גם בכל הנוגע לסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים (ראו רע"א 483/88 מפעלים פטרוכימיים בע"מ נ' מדינת ישראל – אגף המכס והבלו, פ"ד מד(3) 812 (1990)). בית המשפט העליון חזר וציין כי מקום שבו הסעד הנתבע הינו סעד כספי, ואפילו אם הסעד הינו לסילוק יד ממקרקעין, הסמכות הולכת אחר הסעד והתביעה תתברר בבית המשפט האזרחי (ראו רע"א 3879/05 עיריית חדרה נ' חג'ג' אמריקה ישראל בע"מ (12/7/2005); רע"א 8159/06 עיריית אילת נ' רוקסא (26/3/2007); רע"א 6590/05 עיריית אשדוד נ' שמעון צרפתי בע"מ (19/09/2005)).

ברע"א 6590/05 הנ"ל מבהיר השופט גרוניס (כתוארו אז):

בבקשתה נסמכת המבקשת בעיקר על פסק דינו של בית משפט זה ברע"א 11224/04 המועצה המקומית פרדסיה נ' בלונדר (טרם פורסם). דא עקא, אותו מקרה שונה לחלוטין מן המקרה דנא. ברע"א 11224/04 נתבקש סעד של הצהרה, כי דרישה לתשלום של היטל פיתוח, אגרת הנחת צינורות והיטל ביוב הינה בטלה. משמע, הסעד שנתבקש היה קביעה כי אין תוקף להחלטה שקיבלה הרשות המינהלית. לעומת זאת, בענייננו נתבע סעד כספי. ההבדל בסעד המבוקש בין שני ההליכים הוא שמביא לתוצאות שונות, כפי שיוסבר בהמשך. במקרה ההוא נמצאת הסמכות בידי בית המשפט לעניינים מינהליים, בעוד שבמקרה הנוכחי נתונה הסמכות לבית המשפט האזרחי - בית משפט השלום או בית המשפט המחוזי - בהתחשב בסכום התביעה (רע"א 3879/05 עיריית חדרה נ' חג'ג' אמריקה ישראל בע"מ (טרם פורסם)).

4.התביעה שהוגשה לבית משפט קמא הינה תביעת נזיקין לפיצויים בעקבות התרשלות והפרת חובות חקוקות של המשיבה. הסכום שנתבע הינו 300,000 ₪. ברי, שהסעד הנתבע מצוי בסמכותו של בית משפט השלום. יתרה מזו, עילת התביעה כולה מצויה בגדר העניינים הנדונים בבית המשפט האזרחי. הטענה בתביעה כי כתוצאה מרשלנות או מהפרת חובה חקוקה מצד הרשות נגרם נזק לאזרח, הינה תביעה בסמכות בית המשפט האזרחי. אמנם על בית המשפט לדון ולברר האם אכן הופרה החובה, אולם אין בכך כדי להשפיע על קביעת הסמכות. תביעות לפיצויים בגין מחדלי רשות מנהלית נשמעות תדיר בבתי המשפט האזרחיים (ראו לדוגמא ע"א 196/90 ירמיהו עיני חברה לבנין בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה קריות, פ"ד מז(2) 111 (1993); ע"א 3139/05 כלפון נוה ארזים בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה (31/1/2008); ע"א 3653/97 חברת מרכז ברוך וצפורה בע"מ נ' עיריית תל אביב – יפו, פ"ד נג(5) 817 (1999). וראו גם י' גלעד דיני נזיקין- גבולות האחריות כרך ב 1061 (2012)).

5.אוסיף גם כי ההליכים בבית המשפט לעניינים מנהליים אינם מתאימים לבירור עובדתי של תביעת נזיקין. סדרי הדין בבית המשפט לעניינים מנהליים, למעט לגבי תובענה מנהלית, הינם סדרי דין מיוחדים המתאימים להליך מנהלי שאינו כולל, בדרך כלל, שמיעת עדויות, שמיעת מומחים וכדומה.

6.בנסיבות אלו, אני קובע תזכורת בנוכחות באי כוח הצדדים ליום 15/1/14 שעה 08:30. במהלך התזכורת אברר כיצד ניתן להמשיך בהליכים בתיק זה והאם עומדת לעותרים עילת תביעה.

ניתנה היום, ז' שבט תשע"ד, 08 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.