אינגליש קייק טעים מאד בע"מ ואח' נ' מעיין ואח'

פסק דין

1.ערעור על החלטתו מיום 15.2.12 של הרשם הנכבד, מר דורון יעקבי, במסגרת בקשה לשומת הוצאות שהגישו המשיבים בת.א. 58585/07, 31513/08 (מאוחדים) שנדונו לפני כבוד השופטת ת' אברהמי.

2.הצדדים הגישו שתי תביעות האחד כנגד משנהו, שנדונו במאוחד על ידי כבוד השופטת אברהמי.

בסיום ההליך ניתן פסק הדין במסגרתו נפסקו בפועל סכומים הנופלים באופן משמעותי מסכומי התביעות שהגישו הצדדים, וליתר דיוק – לזכות המערערים נפסק סכום בשיעור של כ- 30% מתביעתם כנגד המשיבים, ולזכות המשיבים נפסק סכום בשיעור כ- 2.5% מסכום התביעה כנגד המערערים.

3.המשיבים הגישו בקשה לשומת הוצאות והיא התבררה לפני הרשם הנכבד.

במסגרת הבקשה התעוררה מחלוקת בין הצדדים לעניין שיעור החזר ההוצאות והאגרה, והרשם הנכבד העבירה להבהרת כבוד השופטת אברהמי שקבעה בהחלטתה כי האמור בפסק הדין ביחס להוצאות מתייחס "לכל המכלול".

4.לאור הבהרת כבוד השופטת הורה הרשם הנכבד כי סכום האגרה של ששולמה על ידי המשיבים בה יחוייבו המבקשים, הוא סכום הנגזר מהסכום שנפסק בפועל, אולם ביחס להוצאות המומחה קבע הרשם הנכבד כי "... בהתאם לסמכותי הטבועה על פי דין, אני סבור שאין לאשר ולשום את מלוא הוצאות המבקשים בגין שכר המומחה בסך 27,804 ₪ שהינם מופרזים למדי ומהווים כמעט מחצית מהסכום שנפסק בפועל לטובת המבקשים, ואני מאשר שכר מומחה ע"ס כולל של 10,000 ₪ בלבד".

5. על פסיקת הרשם לעניין שכר טרחת המומחה מוגש ערעור זה, כאשר המערערים עותרים שלא לפסוק הוצאות בגין שכר המומחה או לחילופין כי שכר המומחה ייגזר מהסכום שנפסק בפועל (היינו – 2.5% מסכום התביעה).

6.המשיבים הגישו את טעוניהם והתנגדו לערעור וטענו כי המערערים עצמם עתרו, במסגרת בקשתם שלהם לשומת הוצאות לפסיקת מלוא הסכום הטרחה ששילמו הם למומחה מטעמם, ומשכך הרי המדובר בטענות סותרות שאינן מתיישבות האחת עם רעותה.

עוד נטען כי נטענו טענות במסגרת הערעור לעניין סכומים שלא עמדו לפני הרשם במסגרת הבקשה לשומת הוצאות, והמדובר בחזית חדשה ואסורה.

כבר עתה אציין שכך היא, ואינני דן בכל טענה שלא עמדה לפני הרשם הנכבד.

7.לאחר שעיינתי בהחלטה נשוא הערעור, בכתבי בית הדין, בפסק דינו של בית המשפט, ובהבהרת השופטת אברהמי, נדמה לי שדינו של הערעור להתקבל.

8.הבהרת השופטת אברהמי מדברת בעד עצמה,ומציינת כי ההתייחסות בעת שומת ההוצאות צריכה להיות כמכלול, הן לאגרה והן להוצאות.

משקבע בית המשפט כי המשיבים זכאים לסכום בשיעור של כ 2.5% מסכום התביעה, הרי כך לפעול ולנהוג ולגזור גם את שומת ההוצאות; וכפי שכך פסק הרשם ביחס לאגרה, כך יש לנהוג לגבי ההוצאות בגין שכר המומחה ולחייב את המערערים לשלם למשיבים סכום שהוא נגזרת של השיעור שנפסק בפועל מתוך סך ההוצאות שהוציאו המשיבים בפועל, גם אם המדובר בסכומים "מופרזים למדי".

9. אינני מקבל את טענת המשיבים כי הטענות המועלות לפניי סותרות את הבקשה שהגישו המערערים עצמם במסגרת בקשתם שלהם לשומת הוצאות, וזאת מאחר והבקשה הוגשה לאור העקרונות שהתווה הרשם הנכבד בהחלטה בבקשת המשיבים עצמם – ואין בכך כדי לפגוע בטענותיהם בערעור זה כי ההחלטה שגוייה, ומובן שבהתאם גם ייפסקו ההוצאות להם זכאים המערערים במסגרת בקשתם שלהם התלוייה ועומדת לפני הרשם הנכבד.

10. לסיכומו של דבר, אני מקבל את הערעור ומורה להחזיר לרשם את התיק לצורך קביעת שומת הוצאות מתאימה בהתאם לאמור בסעיף 8 לעיל.

11. בנסיבות העניין, לא מצאתי מקום לחייב בהוצאות.

המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן והודע היום, י"א ניסן תשע"ב, (03 אפריל 2012), בהיעדר הצדדים.