אין להרים מסך כנגד מנהלי חברה בגין מעשה פלילי שנעשה בחריגה מהרשאה

השאלה הטעונה הכרעה במחלוקת שלפני היא - האם יש להרים מסך בעקבות תרגיל "עוקץ", בו הנתבע 2, מנהל בחברה הנתבעת, נטל כספים בסכומים ניכרים ונעלם עימם לחו"ל, וגרם להגשת תביעה זו.

כללי

1.         תובעת 1, חברת " ד.ג.ש. שירותי דלק", הינה חברת דלק מאושרת ע"י המשרד לתשתיות לאומיות ומורשית למשיכת מוצרי נפט ממסופי הדלק בבתי הזיקוק ובמתקני הניפוק פי-גלילות. תובעת 2, חברת " ד.ג.ש. שיווק מוצרי דלק" היא חברת השיווק שרכשה את הדלק מחברת " ד.ג.ש שירותי דלק" ומכרה אותו ללקוחות. משרדי התובעות נמצאים בכפר ויתקין.

2.         הנתבעת 1, חברת " מוניות און ליין בע"מ" נוסדה ביום 10.07.00 (להלן: החברה"). משרדי החברה ועסקיה היו בירושלים.

הנתבעים 4-2 היו בעלי המניות ומנהליה של החברה.

מנהלת ובעלת מניות נוספת בחברה היתה חברת " רוברט הקמן בע"מ", אשר אינה צד להליך זה.

אין חולק, שלפני הקמת החברה, ניהלו הנתבע 2 רוני ארז (להלן:" ארז") והנתבע 3מיכאל טייב-טיבאל (להלן: " טיבאל"), עסקים בשותפות והיו שותפים בחברה להשכרת מוניות ובחברה נוספת, שהמשיכו לפעול גם לאחר שהחברה הוקמה (ע' 89-88).

3.         החברה עסקה בשני תחומים:  האחד - מוניות וכתחום משני מכירת דלק.

אין חולק, שארז היה אחראי על תחום הדלק מטעם החברה, וכי החברה התקינה בסמוך למשרדה ברוממה מתקן תדלוק קטן בקיבולת של 20,000 ליטר.

4.         בחודש מאי 2001, פנה ארז לתובעות, לצורך התקשרות לרכישת סולר עבור החברה. ביום 18.06.01, התקיימה פגישה בין שפריר ברקמן, מנהל סחר וכספים אצל התובעות (להלן: " ברקמן") לבין ארז. הפגישה התקיימה במשרדי התובעות בכפר ויתקין.

בפגישה הנ"ל, נחתם הסכם לאספקת מוצרי דלק (נספח א' לתצהיר ברקמן) (להלן: " ההסכם") לפיו, החברה  תרכוש מהתובעות מוצרי דלק  לפי מחיר מחירון בהנחה של 734 ש"ח לאלף ליטר. בהסכם נקבע, בין היתר, כי בעת משיכת הדלקים, תמסור החברה לתובעות שיק מעותד ל- 5 ימים וכנגד מסירת השיק, תקבל החברה תעודות משלוח חתומות וכן מגופים (פלומבות), כאשר בתעודה יצויין סוג המוצר, הכמות שסופקה ומספר המיכלית אליה סופק הדלק. בהסכם הנ"ל, ניתנה לחברה האפשרות לרכוש באשראי עד 150 אלף ליטר.

על ההסכם חתם ארז בצירוף חותמת החברה. אין מחלוקת, שארז גם ערב אישית להסכם זה ואף חתם על כתב ערבות אישית (נספח ב' לתצהיר ברקמן), אלא שערבות זו אינה שווה את הנייר עליה נכתבה, כפי שיבואר להלן.

5.         מוסכם כי, במשך כחודשיים, התובעות סיפקו לחברה מוצרי דלק, כאשר בכל פעם נמשכו כמויות קטנות יחסית של סולר.

ביום 12.08.01, נמסרו לארז 10 תעודות של התובעות למילוי סולר תחבורה (נספח ג' לתצהיר התובעות) (להלן: " התעודות"). כנגד תעודות אלה, מסר ארז לתובעות פנקס המחאות חתום של החברה. ברקמן הסביר, כי מסירת התעודות לארז הייתה על מנת להקל על החברה, אשר מיקומה בירושלים, בעוד שהתובעות נמצאות באזור המרכז.

6.         ביום שישי בשבוע, הוא יום ה-24.08.01, נמשכו באמצעות  9 תעודות, לא פחות מ- 352,000 ליטר סולר, כמות השווה לצריכה חודשית של תחנת דלק גדולה, בעוד שבפעמים הקודמות, נמשכו כמויות קטנות של סולר.  המשיכה הנ"ל נעשתה ע"י ארז, אשר הזמין נהגי מכליות שיבואו וימשכו את הדלק.

יצויין גם, כי המשיכה הנ"ל הייתה במתקן פי גלילות בהרצליה בעוד שהמשיכות הקודמות, היו במתקן בירושלים.

7.         רק כעבור יומיים, ביום ראשון 26.08.01,  נודע לתובעות, ע"פ דו"ח מפי גלילות, על המשיכה והדבר נראה לתובעות " בלתי סביר". על כן, פנה מנהל הסחר של התובעות ברקמן לחברה ושוחח עם טיבאל, אשר מסר לו ש "יהיה בסדר". אין מחלוקת, שקודם לכן נוהל כל הקשר בין התובעות לחברה מול ארז (עדות ברקמן: ע' 15 ש' 26; ע' 16 ש' 19-18).

על תוכן השיחה בין טיבאל לברקמן, קייימת מחלוקת עובדתית.

לטענת התובעות, טיבאל מסר לברקמן שארז בחופשה בצפון, כי הוא בקשר טלפוני עימו וכי ידוע לו על העיסקה ושהכמות שנמכרה על ידם, נמכרה לחברה בשם " אור חן", ממנה קיבלו מחצית התמורה ויתרת התמורה תשולם להם למחרת היום. טיבאל אף אמר, כי חברת " אור חן" הזמינה מהחברה כמות דומה להספקה למחרת. לטענת התובעות, טיבאל מסר לברקמן באותה שיחה, כי הוא יכול למלא שיק בסך של 60,000 ש"ח מהשיקים שנמסרו לתובעות. ברקמן אישר, שהוא העלה בפני טיבאל את החשש שארז ברח לחו"ל.