אין להחרים או לפנות ציוד של בני זוג דרי רחוב ברמת השרון

1.         העותרים, בני זוג, אשר גרים מזה כשמונה חודשים באוהל ברחבת עיריית רמת השרון, הגישו עתירה מנהלית ובמסגרתה ביקשו לאסור על פינויים מהמרחב הציבורי ולאסור על החרמה של חפציהם מהמרחב הציבורי (למעט בתנאים אשר עוגנו בפסק דינו של בית המשפט העליון בעע"ם 105/13 עיריית תל אביב נ' האגודה לזכויות האזרח).

ובכלל זה:

1)         לאסור על החרמה או פינוי של ציוד קיום בסיסי למעט במקרה שבו יש פגיעה ממשית ביכולת השימוש הסביר של הציבור הרחב במרחב הציבורי.

2)         לחייב כי כל פינוי או החרמה ייעשו רק לאחר שתוגש להם דרישה בכתב לביצוע הפינוי אשר תפרט את הפגיעה הנטענת בסדר הציבורי, את הציוד שפינויו מתבקש ואת מסגרת הזמנים לעשות זאת, חתומה על ידי בעל הסמכות לקבל את ההחלטה.

3)         לאסור החרמה של ציוד כל זמן שהעותרים נכונים לקבל לידיהם את ציודם הפרטי אשר קופל או פורק במסגרת הליכי הפינוי וכן לאסור החרמה של ביגוד, ציוד רפואי, ורכוש אישי אחר אשר אין כל אפשרות שהוא יפגע בסדר הציבורי.

4)         לשחרר באופן מיידי לעותרים את הציוד האישי שלהם אשר הוחרם בשבועות האחרונים, טרם הגשת העתירה.

5)         מתן צו הצהרתי על פיו שהות העותרים בחלק מכיכר העירייה אינה בגדר הפרעה לשימוש סביר במרחב הציבורי ואינה יכולה להיות בסיס לפינויים מהאתר.

2.         במסגרת העתירה ביקשו העותרים לאסור התניית מתן סיוע סוציאלי בהתחייבות לוויתור על סודיות רפואית או בכל התחייבות אחרת אשר יש בה כדי פגיעה בפרטיותם.

בדיון שהתקיים, הודיע ב"כ המשיבה (להלן: "העירייה"), כי בכל הקשור לעירייה, שירותי הרווחה לא מתנים את טיפולם וסיועם  בחתימה על ויתור על סודיות רפואית.

לפיכך, אין צורך ליתן צו בעניין זה במסגרת העתירה.