החלטה
1. הערעור שבכותרת מכוון כנגד החלטת כב' השופט י. בן חמו – רשם בית משפט זה, במסגרתה דחה את בקשת המערערים להטלת עיקולים זמניים כנגד המשיבים (החלטה מיום 7.8.13, להלן: "ההחלטה").
ההחלטה ניתנה לאחר דיון במעמד הצדדים שנערך ביום 15.7.13, (ביום 3.7.13 דחה כב' הרשם בקשה למתן העיקולים במעמד צד אחד).
2. לעניין ההליך העיקרי אציין בתמצית כי המערערת 1 אשר מערער 2 הוא הבעלים שלה, (להלן: "דיפנס" ו"זוסמן" בהתאמה), התקשרה בהסכם עם משיבה 1, אשר משיב 2 הוא בעליה, (להלן: "אור ים" ו"אייל" בהתאמה), לפיו תיצור אור ים במפעלה מוצר (פלטפורמת אלומיניום) שנועד לשיפור ביצועיי אקדחים, זאת עבור חברת נשק אמריקאית, (להלן: "זיג – זאואר"), שהינה הנתבעת 3 בתביעת המשיבים.
עיקר המחלוקת בין המערערים למשיבים נסובה סביב השאלה מי הפר את ההתקשרות שבינם. דיפנס טוענת כי אור-ים כשלה בהליכי הייצור, סיפקה לה מוצרים פגומים, מחדלים שהכבידו על שיווק המוצרים ללקוחות, גרמו נזקים כבדים ועוד. אור-ים טוענת מאידך כי הכשלים מקורם בכשליי תכנון וכשלים אחרים שבאחריות דיפנס וזיג זאואר, כשהאחרונות אשר לא עמדו ביעדיי ההזמנות להם התחייבו, גם הובילו לקריסת אור-ים וסגירת מפעלה.
3. המשיבים הקדימו והגישו ב- 2.13 תביעתה כספית (ע"ס 4 מיליון ש"ח) במצורף לתביעה בקשה למתן צווי עיקולים זמניים.
המערערים מצידם, הגישו תביעה שכנגד (ע"ס 6.5 מיליון ₪) ב- 4.13. בקשה לעיקול זמני מטעם דיפנס הוגשה ב- 7.13.
4. כרקע רלוונטי לעניינו אוסיף כי כב' הרשם בהחלטה מיום 25.2.13 הטיל עיקולים זמניים על נכסי המערערים, כאשר בהחלטתו מיום 1.5.13 (להלן: "ההחלטה הקודמת"), דחה על צד העיקר את בקשת המערערים כאן לביטול עיקולים אלו (בסופו של יום צומצמו העיקולים הנ"ל, בהסכמה, זאת במסגרת דיון בערעור, ע"ר 45976-05-13, והועמדו על נכס מקרקעין של מערער 2, מר זוסמן).
5. כב' הרשם בהחלטתו, הדוחה כאמור את בקשת המערערים למתן צווי עיקולים זמניים, הניח לטובת המערערים כי הם הוכיחו עילת תביעה לכאורה. מאידך הכריע כי המערערים לא הוכיחו את יסוד ההכבדה הנדרש לצורך מתן צווי עיקול, ולכן דחה את הבקשה.
כב' הרשם זקף לחובת המערערים את השיהוי בהגשת הבקשה שהוגשה רק לאחר שלושה חודשים ממועד הגשת תביעתם שכנגד. התנהלות כאמור, עפ"י כב' הרשם, מעמידה בספק את דבר נחיצות וחיוניות הבקשה.
עוד נקבע כי המערערים לא הוכיחו שהמשיבים עומדים להבריח נכסים. המערערים לא הציגו כל ראיה בעניין כמו גם לא באשר לדיספוזיציה כל שהיא שנעשתה בנכס או בזכויות המשיבים, שיש בה ללמד על חשש כאמור. יתירה מזאת, לו סברו כך המערערים, חזקה כי היו מזדרזים להגיש בקשתם בד בבד עם תביעתם שכנגד, זאת למניעת הברחת נכסים כאמור.
משלא נוכח כב' הרשם כי העיקולים דרושים למניעת הכבדה, כתנאי מצטבר הכרחי, לא ראה צורך להדרש לשאלת מאזן הנוחות ודחה את הבקשה תוך חיוב בהוצאות.
6. המערערים בטיעוניהם מבהירים כי הדיון במעמד הצדדים בפני כב' הרשם נערך, מבלי שהמשיבים נדרשו להגשת תשובה, כשבדיון גם לא נחקרו המערערים על תצהיריהם.
עוד מפרטים המערערים בהרחבה לעניין סיכויי תביעתם, תוך הפנייה לחוות דעת, דוחות ביקורת, הקלטות ותיעוד, המבססים טענתם באשר לפגמים במוצרים כמו גם מפנים הם לחוו"ד חשבונאיות באשר להיקף המקדמות העודפות ששולמו למשיבים בגין מוצרים שלא סופקו. בנדון הודגש כי דיפנס אוחזת בהמחאות אישיות של אייל שנמשכו לטובתה בסך כ- 1 מיליון ₪ וחוללו, כך שלתביעת דיפנס גם נדבך שטרי מבוסס.
נדבך מרכזי נוסף בטיעוני המערערים יוחד ליסוד ההכבדה אשר לטענתם הוכח. בנדון מפנים המערערים לדו"ח החקירה הכלכלית שלא נסתר אודות נכסי המשיבים, כמו גם לקיומם של נושים רבים הנוקטים בהליכי מימוש, זאת לצד העובדה שאינה במחלוקת, בדבר חדלות הפירעון אור-ים (אשר סגרה את מפעלה). לעניין נכסיו של אייל, הדו"ח מלמד כי מבין נכסיו אין נכסים משמעותיים ברי מימוש, כשאלו הקיימים, משועבדים ו/או רשומים על שם זוגתו או באמצעות חברות.
לטענתם, מכלול הראיות שהוצגו מלמד כי אמצעיהם הכספיים של המשיבים אינם מספיקים כדי לפרוע את נזקי המערערים אם יזכו בתביעתם, תוך הפנייה לגובה סכום התביעה.
לטענת המערערים נתפס כב' הרשם לכלל טעות משמיקד את שאלת ההכבדה בבחינת השאלה האם הוכחה כוונה להברחת נכסים, זאת שעה שמבחן זה אינו משקף את ההלכה הפסוקה כפי שהתפתחה, לרבות לאחר תיקון תשס"א לתקנות סדר הדין האזרחי.
בנסיבות לא היה על כב' הרשם להתעלם מהראיות שהובאו ואשר לא נסתרו מכל וכל על ידי המשיבים.
זאת ועוד, לשיטת המערערים לוקה ההחלטה בחוסר אחידות, לרבות ביחס לקביעות לעניין יסוד ההכבדה זאת בהשוואה לקביעות והמבחנים שיושמו בהחלטתו הקודמת של הרשם לאשר הטלת עיקולים על נכסי המערערים.
בהחלטה הקודמת הנ"ל לא נזכרה הדרישה בדבר הצורך להוכיח חשש להברחת נכסים. לעניין ההכבדה אף הסתפק כב' הרשם בהחלטה הקודמת בטענת המשיבים לפיה זוסמן הודה בפניהם כי אין לו יכולת לפצותם.