אילוז נ' ביטוח חקלאי חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1.התביעה שבפני היא תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שאירעו לתובע – יליד 1954, לטענתו, כתוצאה מנפילה מסוס דוהר.

ע"פ הנטען בכתב התביעה – הנתבעים 2,3 הפעילו והיו הבעלים של חוות סוסים בקיבוץ שמרת (להלן: "החווה"). הנתבעת 1 הייתה בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה, המבטחת של החווה.

בתאריך 13.5.06 בעת שהתובע רכב על סוס במסגרת טיול רכיבת סוסים של החווה, החל לפתע הסוס לדהור והתובע נפל ונחבל בגבו.

כתוצאה מהתאונה נגרם לתובע שבר בחוליה D12 בגב. מומחה מטעם ביהמ"ש ד"ר טנצמן, קבע כי נותרה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 10%.

כפי שיפורט להלן, מצאתי כי דין התביעה להידחות בהעדר אחריות. לפיכך, אינני מוצאת להרחיב ולפרט בשאלת הנזקים הנטענים, אם כי בחלקו השני של פסק הדין, אתייחס בתמצית גם לרכיב הנזק, אילו הייתה התביעה מתקבלת.

2.לעניין נסיבות התאונה העידו: התובע, אשתו (להלן גם: "סנדי"), החבר של בת התובע (להלן: "אוהד"). כן העיד הנתבע 3 (להלן: "עינב"). בנוסף, לעניין הנזקים העיד מטעם התובע בנו-יוחאי.

ביום התאונה הגיעו התובע, אשתו, אוהד וכן בת התובע, לחווה לצורך טיול רכיבת סוסים. המדובר בחוות סוסים טיפולית. יוחאי – בנו של התובע, היה חבר של הנתבע 3 ולפיכך הזמין למשפחתו טיול רכיבת סוסים בחווה.

ע"פ הנטען בתצהיר התובע, למרות שלפני הטיול קיבלו מעינב הסבר לגבי הרכיבה, לא הזהיר אותם עינב מפני האפשרות שהסוס ידהר או ישתולל פתאום. במהלך הטיול, כשעצרו לאתנחתא, החלה הסוסה עליה רכב התובע לדהור במהירות תוך שהיא פונה ימינה בחדות והתובע הועף מעליה ארצה ונחבל בגבו.

בניגוד לגרסה זו, טען עינב בתצהירו כי התאונה ארעה מאחר שהתובע האיץ בסוסה, יצא מסדר הרכיבה הקבוע ובניגוד להוראת עינב עקף את עינב ולא נשמע להוראות עינב לחזור לסדר הרכיבה. לטענת עינב, לפני היציאה לטיול ובמסגרת ההדרכה לתובע ומשפחתו, הבהיר להם את הוראות הבטיחות, כיצד רוכבים, כיצד אוחזים במושכות, כיצד מכוונים את הסוסים, כיצד צועדים לעניין סדר ומרווחים והסביר כי יש לשמור על קצב הליכה איטי ולא להדהיר, או להאיץ בסוס ואף בוצעה הדגמה. לטענת עינב, האצת התובע את הסוסה מחוץ לסדר הרכיבה היא שגרמה לסוסה לנסות ולחזור חזרה אל קבוצת הרוכבים ולכן הסתובבה לימין מסלול הרכיבה והתובע נפל כתוצאה מכך.

בתצהיר טען עינב כי במסגרת הסבריו לפני הטיול, אף שאל, האם מישהוא סובל מבעיה רפואית כלשהיא. אולם, התובע לא סיפר לו על בעייתו האורטופדית בגב.

עינב הכחיש כי הנפילה ארעה בעת שהסוסה הייתה במצב של עמידה וטען כי היה זה בעת שהיו בתנועה, כשהתובע רכב מלפנים כשהוא מאיץ בסוסה.

3.כפי שיפורט להלן, בעדות עדי התובע מצאתי סתירות לעניין אופן התרחשות התאונה. אמנם, גרסתו של עינב כאילו התובע האיץ בסוסה לא נתמכה בעדות נוספת, אולם ההלכה היא שנטל הראיה מוטל על התובע בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". כאמור בגרסת התובע נפלו ספקות נוכח הסתירות בעדויות עדיו. אולם, אינני נדרשת לקביעה בשאלה האם אכן התובע האיץ בסוסה, אם לאו, שכן בכל מקרה, וגם אם הנפילה ארעה בעת שהסוסה הייתה בעצירה ולפתע החלה לדהור, כטענת התובע, לא מצאתי כי חלה אחריות כלשהיא לאירוע התאונה על הנתבעים.

ראשית אציין כי בין תצהיר התובע לעדותו בחקירה ואף בין עדות עדיו, נפלו סתירות כדלקמן:

בתצהירו טען התובע כי הסוסה החלה לדהור, תוך שהיא פונה ימינה בחדות ואז נפל. בחקירתו תיאר התובע כיצד עזב את הרצועות בהן אחז (עמ' 13, שורה 31), כשלפתע הסוסה קודם סטתה ימינה דהרה ואז נפל. התובע לא זכר האם סדר הרכיבה היה בשורה או בטור. כאמור, מהחקירה בניגוד לתצהיר, השתמע כאילו הסוסה בעצם פנתה ימינה ואז החלה לדהור.

אוהד טען כי הסוסה דהרה קדימה ולא הזכיר כל פניה ימינה. אוהד זכר באופן ברור כי בעת התאונה רכבו בטור והיו במהלך רכיבה איטית (עמ' 22 שורה 27-32, וכן עמ' 23 שורות 1-4). עדות זו של אוהד עומדת בסתירה לעדות התובע בדבר התרחשות התאונה במהלך אתנחתא וכן בדבר סטיית הסוסה ימינה.

גם סנדי העידה כי רכבו בטור, אלא שלטענתה, הסוסה לא פנתה ימינה וכלל לא דהרה קדימה, אלא קפצה. "מכלום הוא פתאום עף באוויר והוא עף לכיוון השני" (עמ' 25, שורה 23). בהמשך, כשנשאלה סנדי במפורש לעניין אפשרות הדהירה, שבה והדגישה כי הסוסה לא דהרה. "לא. אם הסוסה הייתה דוהרת קדימה, הוא היה נופל אחורה אבל הוא עף הצידה". (עמ' 25, שורה 31).

בנוסף לסתירות אלו אציין כי המשתתפת הנוספת בטיול – ביתו של התובע, לא העידה מטעם התובע, וגם בכך יש להטיל ספק במהימנות גרסת התובע. לעניין אי העדת עד רלוונטי כמעוררת חשד כי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה, ראה ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ. פרץ רוזנברג ואח' פ"ד מ"ז (2) 605, וכן ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ. פלוני פ"ד ל"ח (1) 736).

3.בצד סתירות אלו קיימות עובדות העולות מעדויות העדים כולם והן: כי מדובר בטיול שעד התרחשות התאונה, התנהל בשלווה, כי המדובר בסוסים רגועים המשמשים לרכיבה טיפולית וכי לא היו כל סימנים מקדמיים לגבי "דהירתה", או "סטייתה ימינה", או "קפיצתה" של הסוסה. ראה בעניין זה עדות אוהד כי הפעולה שעשתה הסוסה הייתה פתאומית ובניגוד לכל האווירה שהייתה עד אותו רגע (עמ' 23, שורות 31-32), כי הרכיבה הייתה איטית (עמ' 22 שורה 22, ועמ' 23 שורה 1), כי הסוסה לא הראתה קודם לאירוע כל עייפות, או עצבנות (עמ' 23, שורות 18-19).

בעניין זה ראה גם בעדות התובע כי עד האירוע, הכל היה שלו ורגוע (עמ' 14, שורות 6-7), וכי גם הסוסה עליה רכב (ושבעדותו "נזכר" לפתע כי הייתה זקנה), הייתה עד מועד האירוע שלוה ושקטה: "היא הלכה בעצמה, לא עשיתי שום דבר. היא לא קפצה בכלל. הרגשתי בטוח מאוד", וכן ראה עדות סנדי בדבר ההליכה האיטית בה צעדו במהלך הטיול.