איי.אי.ג'י, ביטוח זהב בע"מ ואח' נ' דמינט ואח'

ב"כ התובעים: עו"ד עקיבא

ב"כ הנתבעים: עו"ד חריט

פסק דין

תאונת דרכים שארעה בחיפה ביום 18/11/2008. נסיבות התאונה מוסכמות על הכול: רכבו של תובע 2 (שהיה נהוג בידי רעייתו) בלם בפתאומיות בשל כלב שהתפרץ לכביש, והנתבע 1 פגע בו מאחור. לאחר התאונה נבדק הרכב התובע בידי שמאי שהעריך את הנזק בסך של 9,257 ₪ בתוספת ירידת ערך בסך 1,387 ₪ (4% ממחיר הרכב). אחריות הנתבעים לתאונה, כמו גם ממצאי השמאי, אינם שנויים במחלוקת, אולם לטענת הנתבעים הנזקים שנכללו בדוח השמאי ושעליהם מבקשים התובעים פיצוי היו נזקים קודמים שלא נגרמו בתאונה.

שמעתי את טיעוני הצדדים ובחנתי את הראיות ושוכנעתי כי יש לקבל את התביעה. אכן, במכסה תא המטען של הרכב היו קיימות פגיעות קודמות. התובע 2 העיד על כך והצביע על כיפוף בחלקו השמאלי-עליון של מכסה תא-המטען ועל חסרונו של סמל הרכב, ואילו הנתבע 1 העיד כי לאחר התאונה שוחח עם התובע שאמר לו שמדובר בפגיעות ישנות וכי על-רקע זה התעורר חששו שהתובע מבקש פיצוי על נזק שלא נגרם בתאונה. אלא שנזק בחלקו העליון של תא המטען אינו הנזק שבגינו תוקן הרכב ושעיקרו ב"ריצפת המטען ומשקף אח' ימ'" שאותם היה צריך "ליישר ולתקן" (עמ' 1 לדוח השמאי).

מוקד נזק זה ברצפת תא המטען מתאים לתיאורו ולמיקומו של הנזק שנגרם בתאונה, כפי שתואר בידי שני הנהגים וכפי שצולם בתמונות ת/1 א' ו-ב'. המדובר בנזק בתחתית חלקו האחורי של הרכב והוא מקביל למוקד הנזק הפנימי ברצפת תא-המטען כפי שצולם בתמונות ת/1 ח' ו- ע' למשל. נוכח החפיפה במוקדי הנזק סביר ביותר כי הנזק שתואר בדוח השמאי אכן נגרם בתאונה. השמאי קבע בחוות-דעתו כי תיקון הנזק מחייב החלפת חלקים מסוימים, כולל מכסה תא המטען, והואיל והנתבעים לא ביקשו את חקירתו ואף לא הציגו חוות-דעת נוגדת, לא נסתרה חוות דעתו המקצועית בנוגע להיקף התיקונים ושיוכם לתאונה.

כפי שציינתי, מלכתחילה התעוררו חילוקי הדעות בשל טענותיו של הנתבע כי הבחין בפגיעות ישנות בתא המטען של רכב התובעים, אולם הנתבע הבהיר בעדותו כי התייחס לפגיעות בחלקו העליון של מכסה תא המטען ובעדותו אף הדגיש כי רכבו נמוך יותר וכי הוא פגע רק בחלקו התחתון של רכב התובעים. כאמור – זהו מוקד הנזק אליו התייחס השמאי. הנתבע הבחין אמנם רק בפגיעות החיצוניות במגן התחתון של הרכב, אולם ברי כי לא יכול היה להבחין בנזקים הפנימיים.

במהלך חקירתו הנגדית של התובע ביקשה ב"כ הנתבעים להציג מסמכים מסוימים, בהם דוח חוקר בנוגע לירידת ערך קודמת ומסמכים המעידים (לטענתה) כי התובע פעל להשגת חוות דעת פרטית על נזק גבוה יותר. מסמכים אלו לא הוצגו שכן מדובר בסדר דין מהיר והם לא גולו לתובעים מלכתחילה, ובכל מקרה מרביתם אינו רלוונטי והתובע נתן להם הסברים טובים. אשר לירידת הערך קודמת – ניתן היה לברר זאת בחקירת השמאי, אלא שכפי שציינתי למעלה, זה לא זומן לעדות.

סוף דבר: מצאתי שהתובעים הרימו את נטל מאזן ההסתברויות להראות כי הנזקים שפורטו בחוות-דעת השמאי אכן נבעו מן התאונה. אף שהיו נזקים קודמים למכסה תא המטען הנתבעים לא סתרו את חוות-דעת השמאי שקבעה כי החלפתו של המכסה נבעה מן הנזקים שנגרמו בתאונה ולא מטעמים אחרים. בנסיבות אלו, ובאין חילוקי דעות לגבי האחריות, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובעים סך של 11,033 ₪, צמוד מיום 1/12/08 ועד ליום התשלום בפועל, בתוספת האגרה ששולמה ושכ"ט עו"ד בשיעור 10% ומע"מ. הנתבעים ישלמו לתובע 2 הוצאות בסך 500 ₪ ואילו הנתבעת 2 תשלם לנתבע 1 שכר עדות בסך 350 ₪.

ניתן היום, כ"ז אייר תש"ע, 11 מאי 2010, בהעדר הצדדים.