איי.אי.ג'י, ביטוח זהב בע"מ ואח' נ' אגד -מחלקה משפטית

פסק דין

התובעות הגישו נגד הנתבעת תביעה לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לרכב התובעת 2 בתאונה נשוא התביעה. התובעת 1 שילמה לתובעת 2 תגמולי ביטוח ותביעתה היא תביעת שיבוב. התובעת 2 הגישה תביעתה בגין הנזקים הנוספים שנגרמו לה ושעליהם לא פוצתה.

מדובר בתאונה שאירעה בצומת מרומזרת, וכל אחד מהצדדים טוען כי הוא נסע כאשר מופע הרמזור בכיוונו ירוק והצד האחר נסע באדום. העידו בפני שני הנהגים המעורבים בתאונה, ושלושה בוחני תנועה: בוחן משטרתי ושני בוחנים נוספים אחד לכל צד. הוגש גם תיק המשטרה במלואו. יצויין כי המשטרה לא הגיעה לממצאים שיאפשרו הגשת כתב אישום נגד מי מהמעורבים.

אין מחלוקת שהתאונה אירעה בשדרות הרצל בירושלים, כאשר אוטובוס הנתבעת נסע בנתיב המיועד לתחבורה ציבורית, מדרום לצפון, ומכונית התובעת 2 נסעה בנתיב מקביל המצוי מימין לנת"צ ומיועד לרכבים פרטיים. עוד אין מחלוקת כי אוטובוס הנתבעת הגיע לצומת בנסיעה רציפה והמשיך ישר בכיוון נסיעתו, ונהגת התובעות פנתה שמאלה כשהיא חוצה את נתיב התחבורה הציבורית, לאחר שעצרה טרם ביצוע הפנייה. המחלוקת היא, כאמור, מי משני הנהגים נכנס לצומת למרות שמופע הרמזור בכיוונו הוא אדום.

התובעת 2 העידה שהיא מכירה היטב את הצומת מאחר ובית הספר של ילדיה מצוי בסמוך. לפי עדותה היא המתינה ברמזור כדקה וחצי או שתיים, עם התחלפות הרמזור לירוק היא החלה בביצוע פנייה שמאלה, ומיד לאחר מכן האוטובוס פגע בה.

נהג הנתבעת העיד שבצומת הקודמת לצומת הנדונה הוא עצר בתחנה, העלה נוסעים והמתין עד להתחלפות האור ברמזור. לאחר שהרמזור התחלף לירוק הוא החל בנסיעה וכשהתקרב לצומת הנדונה הבחין שהרמזור ירוק והמשיך בנסיעה. לפתע ראה מכונית פרטית נכנסת לצומת באור אדום, הוא צפר, בלם, ניסה לפנות שמאלה כדי למנוע את התאונה, אך המכונית פגעה בו.

הבוחן המשטרתי הגיש את דו"ח הבוחן שערך ולפי האמור בו הרכבים הוזזו טרם הגעת הבוחן ולא ניתן לקבוע מי משני הנהגים לא ציית לרמזור אדום, אף שהגורם לתאונה הוא אי ציות לאור אדום של אחד מהנהגים המעורבים, נ/2.

מר דב גל, בוחן תנועה, הגיש חוות דעת מומחה מטעם התובעות, ת/3. לפי האמור בחוות דעתו סביר יותר שנהג האוטובוס הוא שנסע באור אדום, מאחר ונהגת התובעות נכנסה לצומת לאחר שהמתינה ברמזור, ואילו נהג האוטובוס חצה את הצומת בנסיעה רציפה.

מר הרשקוביץ, בוחן תאונות, הגיש חוות דעת נגדית מטעם הנתבעת, נ/6. מר הרשקוביץ לא חלק על האמור בחוות דעתו של מר גל, אך כתב כי הבוחן מטעם התובעות התעלם מאפשרות נוספת לפיה נהגת התובעות החליפה בין הרמזורים, וטעתה לחשוב שהרמזור המורה על נסיעה ישר הוא הרמזור שלה. לפיכך היא פנתה שמאלה עם התחלפות הרמזור המורה על נסיעה ישר לירוק, למרות שהרמזור המורה על פנייה שמאלה נותר עדין אדום.

בחנתי את מכלול העדויות והראיות, והגעתי למסקנה שיש להעדיף את גרסת התובעות על פני גרסת הנתבעת. אני ערה לכך, שהבוחן המשטרתי לא יכול היה להגיע למסקנות ברורות, אלא שיש לזכור כי הנטל המוטל על תובע במשפט אזרחי, שונה מהנטל המוטל בהליך פלילי. מבחינת התביעה שבפני, הגעתי למסקנה שהתובעות הוכיחו גרסתן במידה הנדרשת. אלו נימוקי.

א.עדות התובעת 2 היתה עקבית ותאמה לאמור בהודעה לחברת הביטוח ובהודעתה במשטרה.

ב.מאידך עדות נהג הנתבעת היתה בעייתית בשני עניינים לפחות. ראשית, נהג הנתבעת העיד שכאשר הוא ראה את רכב התובעות, הוא צפר בלם ופנה שמאלה כדי למנוע את התאונה. אלא שהבוחן המשטרתי העיד שלא נמצאו כל סימני בלימה, ושנהג האוטובוס לא בלם (עמ' 10 שורה 27 ואילך). שנית, נהג האוטובוס העיד שהוא נסע במהירות של 30 קמ"ש, וכך גם טען במשטרה. אלא שבעדותו העיד כי הוא אינו נוהג להסתכל על מד המהירות במהלך הנסיעה וטענתו לגבי מהירות של 30 קמ"ש היא בגדר הערכה גרידא (עמ' 8). נהג האוטובוס הדגיש הן במהלך עדותו והן בהודעתו במשטרה כי במהירות של 30 קמ"ש ישנו גל ירוק, ונראה כי הערכתו לעניין מהירות הנסיעה אינה מנותקת מידיעותיו לגבי הגל הירוק.

גלמעשה על שני המומחים מטעם שני הצדדים מוסכם שלאור העובדה שנהגת התובעות המתינה ברמזור טרם כניסתה לצומת ואילו נהג הנתבעת המשיך בנסיעה רציפה, סביר יותר שנהג הנתבעת הוא שנכנס לצומת באור אדום. מוסכם גם על שני המומחים כי למרות האמור, קיימת גם אפשרות שהתובעת 2 התבלבלה בין הרמזורים. אלא שהתובעת 2 העידה שהיא מכירה היטב את הצומת ושהיא נוסעת בה לפחות פעמיים ביום. בנסיבות אלו האפשרות שהתובעת טעתה בין הרמזורים, פחותה.

ד.זאת ועוד. התובעת העידה שטרם ביצוע הפנייה היא המתינה ברמזור בין דקה וחצי לשתיים. לפי תוכנית הרמזורים, האור המורה על נסיעה ישר מתחלף לירוק בשנייה ה – 27, והאור המורה על פנייה שמאלה מתחלף רק בשנייה ה – 61. סברת מומחה הנתבעת היתה שיתכן ובשניה ה – 27, עם התחלפות הרמזור המורה על נסיעה ישר, שגתה התובעת. אלא שסברה זו אינה עולה בקנה אחד עם עדות התובעת לפיה היא המתינה ברמזור זמן רב, טרם ביצוע הפנייה. מומחה הנתבעת טען כי בלבול בין הרמזורים יכול לקרות גם בהמשך מופע הרמזור, אלא שגם הוא הודה שהסבירות לכך פחותה (עמ' 11 שורה 28 ואילך).

ה.הבוחן המשטרתי לא יכול היה להגיע למסקנות ברורות, ובדו"ח שערך כתב כי מכוון נסיעת נהג האוטובטס ישנו גל ירוק אם נוסעים במהירות של 30 קמ"ש. עם זאת, בעדותו העיד כי הוא בדק קיומו של גל ירוק רק מקום בו נהג האוטובוס נכנס לצומת שלפני הצומת הנדונה באור ירוק. לדבריו הוא לא בדק קיומו של גל ירוק במקרה בו האוטובוס נכנס לצומת הקודם לאחר שהרמזור מתחלף מאדום לירוק, והוא אינו יודע אם יהיה גל ירוק כאשר האוטובוס הוא הראשון לאחר חילוף הרמזור (עמ' 10 לפרוטוקול).

התוצאה היא שמכלול הראיות מטה את הכף לטובת עדות נהגת התובעות לפיה היא נכנסה לצומת לאחר שאור הרמזור בכיוון נסיעתה התחלף מאדום לירוק, ונהג האוטובוס הוא שנכנס לצומת באור אדום. התוצאה היא שהתביעה מתקבלת.

לאור האמור אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעות סך של 28,338 ₪, צמוד מיום 21.01.08 בתוספת אגרה כפי ששולמה, שכ"ט העד כפי שנפסק, ושכ"ט עו"ד בשיעור של 10% מהסכום הפסוק בתוספת מע"מ. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, ט"ו תשרי תשע"א, 23 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.