איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' שושני ואח'

פסק דין

הנהגת מטעם התובעת העידה כי נסעה ממטולה לכיוון קרית שמונה, עמדה ברמזור אדום, בכוונה לפנות שמאלה לקיבוץ שניר והמתינה להתחלפות הרמזור לירוק, כשרכבה הראשון על קו העצירה. לאחר התחלפות הרמזור לירוק, החלה בפניה שמאלה כשהצומת פנוי, ולפתע קיבלה מכה חזקה בדלת הנוסע מניידת משטרה שנסעה בכיוון הנגדי בנתיב השמאלי, אותו לא ראתה קודם. היא מכירה את הצומת היטב ובאותה עת שהיה לה אור ירוק לפניה שמאלה, כך היה גם לרכבים שנסעו ישר לכיוון קרית שמונה. הניידת נסעה באורות מהבהבים אך ללא סירנה. להערכתה נסעה הניידת במהירות מופרזת ולכן לא הבחינה בה עובר לתאונה. במכתב לחברת הביטוח ציינה כי ראתה רכב אחר עומד על קו העצירה בנתיב הימני, אך לא אמרה זאת בהודעתה במשטרה סמוך לאחר התאונה.

הנתבע 1 העיד כי נסע בכביש 90 לכיוון צפון ובהתקרבו לצומת ממרחק כ-100 מ' הבחין כי הרמזור הינו ירוק. הוא נסע בנתיב השמאלי מתוך שניים, כשבנתיב הימני נסע רכב שפנה ימינה לפני הצומת. כמה עשרות מטרים לפני הצומת הבחין ברכב התובעת כשהוא פונה שמאלה ברמזור אדום ונכנס לתוך הצומת, הוא הגיב בלחיצה על הבלמים וסטיה ימינה כדי להימנע מתאונה חזיתית, אך לא הצליח למנוע את התאונה והיא התרחשה במרכז הצומת. ברמזורים שעבר קודם להגיעו לצומת היה "גל ירוק". כל משך נסיעתו הסתכל קדימה ברמזור שלו, שהיה ירוק. מהירות נסיעתו היתה 50 קמ"ש בערך. לא היה רכב על קו העצירה לידו בעת התאונה, שאילו היה – היה נפגע אף הוא בתאונה. לאחר שניגש לרכב התובעת, ראה את הנהגת מחפשת את מכשיר הפלאפון שלה על רצפת הרכב, ומכך הסיק שהחזיקה במכשיר בידה בעת התאונה.

עדויות שני הנהגים היו קוהרנטיות ומהימנות באותה מידה ואין ביכולתי להעדיף אחת מהן ולקבוע כי האח/ת משקר/ת בריש גלי. מאחר שאין מחלוקת כי התאונה ארעה בעת שאחד הרמזורים היה באור אדום והאחר באור ירוק, ואין כל ראיות לתמיכת או לסתירת עדותו של מי מהנהגים בנקודה קריטית זו, איני יכולה להעדיף את גרסתו של מי מהם על פני האחר.

לפיכך אני דוחה הן את התביעה והן את התביעה שכנגד.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, ו' ניסן תשע"א, 10 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.