איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' רודמן ואח'

פסק דין

התביעה יסודה בנזקים שנגרמו לרכב התובעים בתאונה הנדונה. אין מחלוקת כי התובעים אינם אחראים לתאונה שאירעה, וכי הם זכאים לפיצוי על מלוא נזקיהם. המחלוקת היא בשאלה אם נהג רכב הנתבעים הוא האחראי לתאונה, או שרכב אחר, שפגע ונמלט, הוא האחראי לה.

נהג התובעים העיד שהוא נהג רכבו בנתיב הימני בכביש, ומהירות נסיעתו היתה איטית עקב מגבלת מהירות במקום. השוליים מימינו היו רחבים ביותר. לפתע הבחין, בזוית העין, ברכב המגיח "כמו טיל" מכיוון השול הימני, מתרומם לשמים, ונוחת על גג רכבו. הוא המשיך בנסיעה ועצר, והרכב האחר נפל על הכביש ועצר גם הוא. נהג הרכב הפוגע טען בפניו כי רכב אחר פגע בו מאחור וגרם לסטיית רכבו. הוא עצמו לא ראה כל רכב נוסף בכביש, ולהיפך, הכביש היה אז ריק.

נהג רכב הנתבעים העיד שהוא נהג רכבו בנתיב הימני, ולפתע הרגיש מכה מאחור. כתוצאה מכך הוא איבד שליטה ברכב, הרכב החל להתהפך ולהשתפשף על המעקה מצד ימין של הכביש, וכעבור כ – 15 מ' הרכב התרומם לאוויר, פגע ברכב התובעים ונחת על הכביש. בחקירתו הנגדית הודה נהג הנתבעים כי הרגיש מכה מאחור, אך לא ראה בעיניו שהרכב האחר פוגע ברכבו.

בחנתי את העדויות והגעתי למסקנה שהנתבעים נושאים באחריות לנזקי התובעים. יש להדגיש כי שעה שאין מחלוקת שרכב הנתבעים פגע ברכב התובעים, וטענת ההגנה היא שפגיעה זו היא באחריות רכב צד ג', על הנתבעים הנטל להוכיח טענתם. אני סבורה כי לא עלה בידי הנתבעים להוכיח שהפגיעה שפגע רכבם ברכב התובעים היא תוצאת פגיעת רכב אחר ברכבם. וודאי שלא עלה בידיהם להוכיח, כי אין הם נושאים בכל אחריות לתאונה, אף לא במידה מוגבלת.

מעדות נהג הנתבעים עולה כי הוא כלל לא ראה את פגיעת הרכב האחר ברכבו, והטענה בדבר פגיעה שכזו, היא השערה גרידא. הנהג העיד כי חש מכה, ובזווית העין הבחין ברכב לבן שאינו עוצר. אין כל וודאות כי הרכב בו הבחין נהג הנתבעים פגע ברכבו, ויתכן מאוד והמכה שחש היא תוצאת פגיעה אחרת, כמו למשל, המעקה שבצד הדרך. אני ערה לפגיעה הנראית בצידו האחורי שמאלי של רכב הנתבעים, אלא שנוכח נסיבות התאונה, כלל לא ברור מה מקורה. זאת ועוד, מדובר בפגיעה קלה, בפינה האחורית שמאלית של הרכב, ובנסיבות אלו, לא הוכח כי נהג הנתבעים איבד את השליטה ברכב כתוצאה מאותה פגיעה קלה נטענת.

זאת ועוד. מהעדויות עולה כי נהג הנתבעים לא התאים מהירות נסיעתו לתנאי הדרך. ראשית, נהג הנתבעים העיד שמהירות נסיעתו היתה 90 קמ"ש, זאת למרות שנהג התובעים העיד כי היתה מגבלת מהירות במקום והוא נהג רכבו במהירות של 60 קמ"ש בלבד. שנית, לא ברור מדוע הפגיעה הנטענת הובילה לאיבוד שליטה ברכב, ולתוצאות כה קשות. מדובר בפגיעה קלה, כפי שהודה גם נהג הנתבעים בעדותו (עמ' 7 שורה 18), ואין מחלוקת כי כתוצאה מאותה פגעה קלה איבד נהג הנתבעים את השליטה ברכב (עמ' 7 שורה 18). עוד אין מחלוקת כי רכב הנתבעים השתפשף במעקה שמימין הכביש מרחק ניכר ולאחר מכן גם עלה והתרומם מעלה, ומשיך ופגע ברכב התובעים שנסע לפניו. מכלול נסיבות אלו מלמד כי נהג הנתבעים לא התאים מהירות נסיעתו לתנאי הדרך, ולפיכך הוא נושא, לכל הפחות, באשם תורם לתוצאות התאונה. בנסיבות אלו, ומאחר וזהות נהג הרכב הנוסף הנטען אינה ידועה, אני מקבלת את טענת ב"כ התובעים, כי יש לראות בנהג הנתבעים ובנהג הרכב הנוסף, לכל הפחות כמעוולים במשותף, שחבותם היא ביחד ולחוד. משזהות המעוול הנוסף אינה ידועה, חבים הנתבעים, כלפי התובעים, במלוא הנזק.

לאור האמור אני מחייבת את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעים סך של 78,127 ₪, צמוד מיום 11.01.10 בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, ושכ"ט עו"ד בשיעור 10% בתוספת מע"מ. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, י"ט ניסן תשע"ג, 30 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.