החלטה
לפניי בקשה לצירוף ראיה מטעם המבקשת, הנתבעת בתיק.
בקשה זו מוגשת בהמשך להחלטתי מיום 5.2.14 המורה על סילוק הנספחים שצורפו לסיכומי המבקשת (להלן: "העירייה"), החלטה אשר ניתנה לאחר שמצאתי כי, מדובר בראיות חדשות שהוגשו לראשונה בשלב הסיכומים, שלא בהתאם לסדרי הדין.
בבקשה זו עותרת העירייה להורות על צירוף אחד המסמכים שלא הותר צירופו כאמור - והוא - הסכם עבודה שנחתם בינה לבין משיבה מס' 2 (להלן: "החברה הקבלנית") שעניינו ביצוע עבודות קבלניות בתחום המוניציפאלי של העירייה (להלן: "ההסכם"). לטענת העירייה, הסכם זה לא צורף להודעת צד ג' שנשלחה אל החברה הקבלנית, על אף שהוא פורט ברשימת המסמכים המצויים בידה, מחמת טעות משרדית שנעשתה בתום לב על ידי עו"ד אוהד אליעז, ב"כ העירייה בזמנים הרלוונטיים.
לטענת העירייה, צירוף ההסכם מתבקש לאור טיבו וחשיבותו שכן, הוא מטיל אחריות על החברה הקבלנית בגין כל נזק שייגרם, ככל שאחריות זו תוטל על כתפי העירייה. לדבריו, אין כל מחלוקת באשר לעצם קיומו של ההסכם, ובכלל אין בו כדי לשנות מטענותיה ו/או סיכויי תביעתה של משיבה מס' 1 (להלן: "איילון"), ואין בו כדי לגרום נזק ראייתי כלשהו.
איילון הגיבה לבקשה זו ולטענתה, יש לדחות את טענות המבקשת הואיל ואלה הוכרעו על ידי בית המשפט ביום 5.2.14 כאשר הורה על סילוק הנספחים מסיכומיה. לחילופין, נטען כי, העירייה אינה רשאית בשלב זה להסתמך על ההסכם כראיה שעה שבחרה לנהל את הגנתה ללא עדים ו/או ראיות מטעמה.
החברה הקבלנית מתנגדת אף היא לצירוף ההסכם כראיה בתיק, בין היתר, בשל שראיה זו לא הוגשה במועד, על אף שהייתה מצויה ברשותה של העירייה לאורך כל ההליך.
במסגרת תגובה זו עותרת החברה הקבלנית להורות על דחיית התביעה/ הודעת צד ג' נגדה, וכפועל יוצא לפטור אותה מהגשת סיכומים.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות המשיבות, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.
כפי שכבר ציינתי בהחלטתי מיום 5.2.14, בתביעה המוגשת בהליך של סדר דין מהיר, מצווים בעלי הדין לצרף לכתבי טענותיהם רשימה של כל המסמכים עליהם מסתמכים, כמו כן לצרף כל מסמך הנכלל ברשימה זו, שאם לא כן, כך קובעת תקנה 214ח לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לא יוכל אותו בעל דין להגישו כראיה מטעמו אלא לאחר קבלת רשות מאת בית המשפט ולאחר שנוכח כי היה הצדק סביר למחדלו.
הכלל הוא כי, בעל דין המבקש לצרף ראייה לאחר המועד שנקבע להגשתה, צריך להצביע על קיומם של טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטיה מן הכלל הנוהג, הוא - הגשת ראיות ב"חבילה אחת" (ראה: ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון, פ"ד מו(3) 738, 742).
על בית המשפט להתחשב, בין היתר, באופי הראיה הנוספת, בשלב אליו הגיע המשפט, כמו כן בשאלה האם המבקש ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר.
בעניין זה, יפים דבריו של השופט ג' בך בע"א 188/89 עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מז(1) 661, 665 (1993)]:
"כאשר מונחת לפני בית המשפט, אשר סיים כבר את שלב הבאת הראיות לפניו, בקשה להגשת ראיה משלימה, על בית המשפט לשקול, אם החיוב שבקבלת הראיה הנוספת עולה על השלילה שבסטייה מהנהלים הקבועים.
בית המשפט יתחשב לעניין החלטתו בנדון, בין היתר, בשאלה, אם הצד המבקש את הבאת הראיה ידע או יכול היה לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר. אם התשובה לשאלה זו הינה בחיוב, אזי לא ייטה בית המשפט בדרך כלל להיעתר לבקשה.
עם זאת, אין זה כלל בל יעבור, וייתכנו מקרים שבהם - חרף מחדלו של הצד באי המצאת הראיה בשלב מוקדם יותר - עדיין ייעתר בית המשפט לבקשתו. זאת בעיקר כאשר בית המשפט מתרשם, כי הראיה המוצעת עשויה לתרום תרומה משמעותית מאוד להשלמת התמונה העובדתית ולגילוי האמת, והדבר עשוי לסייע בעשיית הצדק. אולם, מאידך גיסא, אין גם להתיר את הרצועה יתר על המידה, שמא יעודד הדבר רשלנות מצד הפרקליטים בקיום ההוראות הדיוניות".
בענייננו, עותרת העירייה לצירוף הסכם עבודה המטיל, לכאורה, אחריות על החברה הקבלנית באשר לכל נזק שייגרם במסגרת העבודה הקבלנית הנדרשת. הסכם זה, יש בו לשיטת העירייה, כדי לתמוך בטענותיה, באופן שבו הוא שולל את אחריותה לנזק שארע והעומד במחלוקת תיק זה. על בסיס הסכם זה מבוססת אף ההודעה שהגישה העירייה אל צד ג', החברה הקבלנית, חרף האמור, מטעמים השמורים עם המבקשת, לא צורף הסכם זה בשום שלב של ההליך, אלא רק בשלב הגשת הסיכומים ולאחר סיום שמיעת הראיות.
עובדה זו כשלעצמה מניחה משקל רב ביותר על הכף השוקלת אל עבר דחיית הבקשה, אולם מעבר לכך מצאתי כי, לצד זה מתקיימים שיקולים נוספים המטים את הכף ותומכים במסקנה אליה הגעתי.
העירייה טענה כאמור בבקשתה כי, הוספת ההסכם כראיה אין בה כדי לשנות מסיכויי התביעה, שכן ההסכם נוגע למערכת היחסים שבינה לבין החברה הקבלנית ביחס לשאלה על מי להטיל את האשמה, אם וכאשר תוכח. טענה זו היא לב ליבה של הבקשה שלפניי ובה מתמקדת המבקשת, אלא שבכך מתעלמת היא מהאחריות אותה היא מבקשת להטיל על החברה הקבלנית עם צירוף הסכם המוגש בתום שמיעת הראיות. גם אם אין בהסכם זה כדי להשפיע על גרסתה של התביעה, איילון, ולשנות את טענותיה, יש בהסכם זה ביחס למערכת היחסים עם החברה הקבלנית חשיבות מכרעת, כאשר אין די בכך שעצם קיומו אינו שנוי במחלוקת כדי להשליך על תוכנו ובפרט על מערכת היחסים שבין הצדדים.
אין המדובר בענייננו בראיה "פשוטה" שכן, קבלתה תביא ל"פתיחת" המשפט מחדש וניהול ישיבת הוכחות נוספת, הן מאחר והתובעת, איילון, לא נחשפה להסכם זה עד שלב הסיכומים, ובכך למעשה נשללה ממנה הזכות לחקירת העדים בנקודה זו, והן מאחר ותוצאת התרת הגשת ההסכם בשלב זה תהווה אף קיפוח זכויותיה של החברה הקבלנית.