איילון חברה לביטוח בע"מ נ' דאיי

פסק דין

תביעה זו עניינה שיבוב נזקי רכוש שנגרמו לרכב המבוטח על ידי התובעת (להלן: "רכב התובעת") בתאונת דרכים שארעה ביום 28/10/2011. התובעת טענה בכתב התביעה, כי רכב בו נהג הנתבע פגע ברכב המבוטח על ידה מאחור ומשכך הנתבע אשם בתאונה ועליו להשיב לה את אשר שילמה למבוטח.

הנתבע שייצג את עצמו, הגיש כתב הגנה בכתב יד בו טען, כי פגע ברכב מאחור בפגיעה קטנה מאוד, נתן לנהג הרכב פרטים והוא נסע. לאחר שנה מוגשת נגדו תביעה בסכום גבוה, כאשר הרכב לא שווה כלום. הנתבע הוסיף, כי הפגיעה היתה רק במגן האחורי וכי לא ניתנה לו ההזדמנות לעיין בתמונות הרכב.

נשמעו לפני עדויות נהג התובעת ועדות הנתבע הוגשו לי תמונות הנזק ברכב, הודעות נהג התובעת במשטרה והודעתו לחברת הביטוח, כמו גם פתק עליו חתם הנתבע.

נהג התובעת העיד, כי התאונה ארעה בחולון, שעה שעצר את רכבו לפני מעבר חציה ורכב הנתבע פגע בו מאחור. לפי עדותו, מדובר היה במכה רצינית, הרכב עף קדימה, המשקפיים שלו נפלו ואפילו נזקק לטיפול רפואי. לדבריו, לאחר התאונה הנתבע עזב את המקום ואלו נהג התובעת הזעיק את בנו שעובד באזור, הם איתרו את רכב הנתבע ליד אזור בנייה ולקחו את פרטיו.

באותו מעמד, הנתבע כתב וחתם על פתק שהוצג לי מקורו והוגש לי העתקו לפיו נתן מכה לרכב התובעת. הנתבע אישר, כי אכן כתב וחתם על הפתק.

נהג התובעת ניגש למחרת היום למשטרה ומסר את גרסתו. נהג התובעת אישר בעדותו את הנזקים שנגרמו לרכב כפי שנראים בתמונות השמאי וכן העיד, כי מייד לאחר התאונה נסע עם הרכב למוסך.

נהג התובעת הציג תמונות שצולמו בעת התאונה, תמונה של מקום הארוע וכן תמונות של רכב הנתבע במקום בו אותר, בסמוך לאתר הבניה. רכב הנתבע נראה חונה בסמוך לשפת המדרכה ואכן נראה כי ישנו אתר בניה במקום.

נהג התובעת, הכחיש את טענת הנתבע, כי התאונה ארעה בסמוך לאתר הבניה ולא בסמוך למעבר חציה וכאשר הוטח בו על ידי הנתבע, כי לא מסר את פרטיו שלו, השיב, כי הנתבע לא ביקש.

נהג התובעת אישר, כי הנתבע הציע לתקן את הרכב, אולם הסביר שהעדיף לתקן את הרכב במוסך מורשה באמצעות חברת הביטוח וכך עשה. הרכב נבדק על ידי שמאי והוכרז אבדן להלכה.

הנתבע שטען בראשית הדיון, כי הודיע על דבר התאונה לסוכן הביטוח וכי יש לו ביטוח צד ג', קיבל אפשרות לברר את הדבר עם סוכן הביטוח, בירר והודיע לבית המשפט, כי לא היה ביטוח צד ג'. עיקר טענת הנתבע הייתה בנוגע לגובה הנזק, הנתבע כפר בשווי הרכב ובחוות דעת השמאי, אולם הודיע שאין ברצונו לחקור את השמאי על חוות דעתו.

הנתבע העיד, כי נסע אחר רכב התובעת באתר בניה, פתאום עצר את הרכב, לא היה מעבר חציה אלא אולי מנוף הסתובב והוא נבהל והוא נתן לו מכה קטנה בטמבון. הנתבע העיד, כי הציע לנהג התובעת לתקן את הרכב, אולם הוא לא רצה. לטענתו, לא היה צורך להשבית את הרכב. הנתבע כפר בכך שעזב את המקום וטען, כי נהג התובעת לא רצה לתת פרטים. בחקירה הנגדית, טען הנתבע, כי שמר מרחק אבל היה מדובר בכורכר והרכב התחלק אולם הוסיף, כי הוא יודע שמי שנותן מכה מאחור אשם.

אציין, כי הנתבע ביקש לזמן עדים שהיו עמו ברכב על מנת להוכיח שנהג התובעת לא רצה לתת פרטים. דחיתי בקשה זו, שכן התיק נקבע לשמיעת ראיות והיה עליו לדאוג לזימון העדים מבעוד מועד, מה גם שלא מצאתי רלוונטיות לסוגיה הצדדית של מתן הפרטים על ההכרעה בתביעה.

אציין עוד, כי הנתבע טען שלא קיבל את נספחי כתב התביעה, את דו"ח השמאי והתמונות ואולם החזיק בידיו באולם את כתב התביעה בשלמותו על נספחיו. לא התרשמתי, כי לנתבע הייתה איזו שהיא מניעה להתכונן להליך.

בסיכומיו טען הנתבע שהיה צריך לומר לו שהרכב מושבת, ואולי הרכב קיבל עוד מכה בדרך ומשכך הנזק כל כך גדול.

דיון והכרעה

מדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51%, ומכאן שדי בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה, על מנת להעדיפה על הגרסה אחרת. הכלל הוא, שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו, על כן, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליו להוכיח את אופן התרחשות התאונה ואת אחריות הנהג השני לה. השאלה באם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות, בחינת הגיונן של הגרסאות, העקביות שבן וקביעת משקלן הראייתי.

לאחר ששמעתי את עדות שני הנהגים ובחנתי את מהימנותם, אני מעדיפה את גרסת עד התובעת על גרסת הנתבע.

עד התובעת העיד, בצורה שוטפת ומהימנה על אשר ארע ועל הנזקים שנגרמו לרכב. הלכה למעשה הנתבע מאשר, כי פגע ברכב התובעת מאחור, כך שלא יכולה להיות מחלוקת שהוא זה האשם בתאונה. הנתבע אף חתם על פתק בכתב ידו כי פגע ברכב מאחור ואין ספק, כי לא היה עושה כן לו היה כופר באחריותו. הנתבע אף העיד, כי הוא יודע שמי שפוגע מאחור ברכב אשם.

למען הסר ספק, אבהיר, כי אינני מקבלת את טענת הנתבע שהתאונה התרחשה באתר בניה, בשטח כורכר עקב בלימה פתאומית של נהג התובעת. גם בתמונות שצילם נהג התובעת לאחר שרכב הנתבע עזב את המקום, ניתן להבחין, כי רכב הנתבע עומד על כביש מוסדר. אמנם יש אתר בניה בסמוך, אך הכביש סלול ומוסדר. אני קובעת כי התאונה ארעה כפי שתאר נהג התובעת, שעה שעצר בסמוך למעבר חציה והנתבע שלא שמר מרחק פגע ברכבו.