פסק דין
התובעת 1 (להלן: "התובעת"), חברה לביטוח, הגישה נגד הנתבעת תביעת תחלוף להחזר תגמולי הביטוח ששילמה למבוטחה, התובע 2 (להלן: "התובע"), בגין התאונה נשוא התביעה. התובע 2 תובע את הנזקים הנוספים שנגרמו לו בגינם לא פוצה על ידי התובעת.
ביום 05.04.09 התקיימה ישיבת הוכחות בפני כב' השופט אטיאס, בה העידה הגב' רונית לב (להלן: "לב"), נוסעת ברכב נוסף שהיה מעורב בתאונה, אך אינו צד לתיק זה (להלן: "רכב צד ג"). המשך הדיון נדחה למועד אחר, ועקב פרישתו של כב' השופט אטיאס הועבר התיק לטיפולי. הגב' לב מתגוררת כיום באוסטרליה ומועד שובה ארצה אינו ידוע. בנסיבות אלו הסכימו הצדדים כי בית משפט זה ימשיך בשמיעת התיק מהשלב בו הוא נמצא, ועדותה של הגב' לב תילקח בחשבון במסגרת פסק הדין, על יסוד הרשום בפרוטוקול הדיון. עד הנתבעת גם הוא אינו מצוי בארץ, ולפיכך נשמעה רק עדותו של התובע.
התאונה אירעה ביום 30.08.07 בכביש מס' 4 שעה שהרכבים המעורבים נסעו מדרום לצפון. לפי עדות התובע הוא נהג מכוניתו בנתיב האמצעי כאשר רכב הנתבעת מצוי בנתיב מימין לו ורכב צד ג מצוי בנתיב השמאלי. לפתע סטה רכב הנתבעת שמאלה לתוך נתיב נסיעתו, עקב כך הוא הסיט מכוניתו שמאלה כדי להימנע מהפגיעה, פגע ברכב צד ג, נזרק חזרה ימינה, פגע ברכב הנתבעת ושני הרכבים המשיכו וסטו ימינה ופגעו בגדר הבטיחות המצויה בימין הכביש.
הגב' לב העידה גם היא שבעודה נוסעת בנתיב השמאלי, היא הבחינה שהרכב המצוי בנתיב הימני סוטה שמאלה לכיוון רכב התובע, ועקב כך סטה רכב התובע לכיוונה ופגע ברכבה.
בנוסף לעדויות הנ"ל, הוגשו ההודעות שגב' לב והתובע מסרו במשטרה, התובע מסר שתי הודעות בשני תאריכים שונים. לאחר שמיעת העדויות, ולבקשת הנתבעת, צירפה התובעת גם את הודעת התובע לחברת הביטוח.
הצדדים ביקשו לסכם טענותיהם בכתב. מסיכומי הנתבעת למדתי לדעת כי רכב צד ג הגיש תביעה נגד רכב התובעים ורכב הנתבעת לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה. הנתבעת צירפה לסיכומיה מסמכים שונים שיסודם באותה תביעה, וגם העלתה טענות שונות המבוססות על תביעה זו. אין מקום לצרף לסיכומים ראיות חדשות, ואין מקום לטעון טענות שאינן מעוגנות בחומר הראיות שהוגש בפני.
ב"כ הנתבעת טענה כל שיכלה לטעון למען שולחתה, ולדבריה התביעה לא הוכחה ויש לדחותה. נטען שעדות התובע מהווה שינוי חזית ביחס לאמור בכתב התביעה, שישנן סתירות רבות בין גרסת התובע לגרסת הגב' לב, שישנן סתירות בעדות התובע עצמו, שהנזקים שנגרמו כפי שאלו מפורטים בחוות דעת השמאי אינם עולים בקנה אחד עם תאור התאונה כנטען על ידי התובע שהרי לרכב לא נגרמו נזקים בצידו השמאלי, ושגרסת התובע שונה מהותית מהגרסה שמסר בזמנו לחברת הביטוח ולמשטרה.
אינני סבורה כי יש בטענות האמורות כדי לקעקע את עדות התובע. גם אם בהודעות שמסר התובע במשטרה ולחברת הביטוח, לא נזכר רכב צד ג כמעורב בתאונה, אין בכך כדי ללמד שגרסת התובע אינה אמיתית. התובע נשאל על כך והעיד שנאמר לו שרכב צד ג כבר דיווח על התאונה ועל כן לא מצא לנכון להזכירו. גרסת התובע לגבי הנסיבות שהובילו לתאונה נתמכת לחלוטין בעדותה של הגב' לב, ולא מצאתי כל נימוק שלא לקבלה. אי הדיוקים עליהם הצביעה ב"כ הנתבעת אינם מהותיים, והתובע שב והעיד כי אין הוא זוכר בוודאות כל פרט ופרט. אינני מקבלת את טענת הנתבעת בסיכומיה, כי התובע העדיף שלא לזכור, ונראה כי פרטים אלו לא נחרטו בזיכרונו והוא לא רצה להעיד עדות שאינה מדוייקת.
העובדה המהותית והחשובה היא שהתאונה נגרמה בשל כך שרכב הנתבעת סטה שמאלה לנתיב נסיעתו של התובע, בכביש בין עירוני, שעה שהמכוניות המעורבות נסעו במהירות של כ - 90 קמ"ש. עקב כך וכדי למנוע את התאונה סטה גם התובע מנתיבו לתוך נתיב נסיעת רכב צד ג וכך אירעה התאונה.
הנתבעת טוענת כי תגובות התובע היו מוגזמות, לא היתה כל הצדקה שהוא יסטה מנתיב נסיעתו והוא יכול היה לבלום רכבו וכך למנוע את התאונה. אינני מקבלת טענות אלו. התובע נשאל מדוע לא ניסה לבלום רכבו והוא העיד שהיו מאחוריו רכבים שלא איפשרו בלימה ועל כן החליט לסטות לנתיב השמאלי וכך למנוע את התאונה. אין כל אינדיקציה לכך שלו התובע היה בולם את רכבו התאונה היתה נמנעת או שתוצאותיה היו קלות יותר. אינני סבורה גם כי ניתן לקבוע שתגובותיו של התובע היו מוגזמות בנסיבות שהיו. המסקנה היא שנהג הנתבעת הוא שנושא באחריות לקרות התאונה. בנסיבות האמורות גם לא ניתן ליחס לתובע רשלנות תורמת, שכן לא הוכח כי הוא יכול היה לנהוג אחרת משנהג.
אשר לנזק. תביעת התובעת מתייחסת לשלושה ראשי נזק: תשלום הנזק על פי חוות דעת השמאי בניכוי שרידי הרכב שנמכרו, תשלום לשמאי ותשלום עבור רכב חלופי. תביעת התובע היא בגין הפסד הפרמיה היחסי ששילם עד תום תקופת הביטוח. במהלך שמיעת הראיות הצדדים לא התייחסו כלל לשאלת הנזקים, אלא אך לשאלת האחריות. למרות האמור הנתבעת חולקת בסיכומיה על הנזקים הנתבעים (למעט תשלום לשמאי).
אשר לנזק הישיר. התובעת מתבססת על חוות דעת השמאי, על הוראות תשלום ועל צילומי השקים שצורפו לתביעה. השמאי לא נתבקש להיחקר על חוות דעתו ואני מקבלת את מלוא התביעה בראש נזק זה (בהתאם לתיקון עליו הודיעה ב"כ התובעת בסיכומיה), בסכום של 50,088 ₪. בנוסף שכ"ט שמאי בשיעור של 415 ₪. לעניין רכב חלופי. התובעת הוכיחה זכאות לרכב חלופי כמפורט ברשימה לפוליסה וכן תשלום הסכומים עבור רכב חלופי. עם זאת לא הוכחו מספר ימי הזכאות על פי הפוליסה. בנסיבות אלו אני מחליטה לפסוק את מחצית הסכום הנתבע, בסכום של 1097 ₪.
אובדן הפרמיה היחסי הוכח גם הוא. לפי הרשימה לפוליסה תקופת הפוליסה היא מיום 06.05.07 – 30.04.08, ושולמה פרמיה בשיעור של 4557 ₪. התאונה אירעה ביום 30.08.07, לרכב נגרם אובדן מוחלט, ומכאן שהתובע הפסיד את הפרמיה היחסית עד תום התקופה, בהנחה שנוצלו כארבעה חודשים בלבד, בשיעור של 3080 ₪.
לאור האמור אני מחייבת את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעים סך של 54,680 ₪ צמוד מיום 30.08.07 בתוספת אגרה כפי ששולמה, שכ"ט העדים כפי שנפסק, ושכ"ט עו"ד בשיעור של 10% מהסכום הפסוק בתוספת מע"מ.
הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.
המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.
ניתן היום, יא' סיון תש"ע, 24 מאי 2010, בהעדר הצדדים.