איילון בע"מ - חברה לבטוח נ' לוי

פסק דין

בפני תביעת שיבוב לתשלום סך 34,231 ₪ המהווה לטענת התובעת נזק והוצאות בהם נשאה עקב ת.ד שאירעה לרכב מבוטחה ביום 6.2.05.

פסק הדין הוקלד באיחור עקב שביתת הקלדניות ועם הצדדים הסליחה.

לטענת התובעת אירעה התאונה עקב סטיית הנתבע מימין לכיוון רכב מבוטחה ופגיעה בו,מה שגרם לרכב המבוטח לאבד שליטה ולהתהפך.

המבוטח הינו אדם מבוגר בגילו ולא יכול היה להתייצב ולהיחקר על גרסתו, הצדדים הסכימו שהודעותיו במשטרה ולמבטחתו, תוגשנה תוך שמירת זכותן לטעון לגביהן.

התובעת התבססה על עדותו של מר נזיה חמאם – בוחן משטרתי שערך את דו"ח התאונה בשעתו.

מנגד, טוען הנתבע שאכן אירעה התאונה אך לא כפי שנטען ע"י התובעת וכי לא הוא הגורם להתהפכות רכב התובעת אלא כפי הנראה הייתה תאונה קודמת ורק אחר כך לכשאיבד המבוטח שליטה, פגע בו זה וגרם לו נזק קל.

בוחן המשטרה הנתבע נחקרו וב"כ הצדדים סיכמו בעל-פה.

הדיון התקיים חרף שביתת הקלדניות ובנסיבות העניין וגם בשים לב להוראת תקנה 214 ט"ז לתקסד"א, ינומק פסק הדין בתמצית בלבד.

הכלל היסודי הוא כי המוציא מחברו, עליו הראיה.

בתיק שלפני גרסה מול גרסה, ע"מ לקבל את התביעה יש צורך להעדיף את גרסת התובעת כעולה מדו"ח בוחן התנועה.

ציין ב"כ הנתבעת כי בהעדר עדות מטעם המבוטח הנטל כבד יותר, ברם יש לציין שהמבוטח למעשה לא ראה כיצד אירעה התאונה וגרסאותיו כפי שלפחות עלו על הכתב אינן מחזקות את דו"ח הבוחן ובכך חולשתה של התביעה.

לב ליבו של העניין הוא מקום אירוע התאונה.

כל חוות דעת הבוחן מתבססת על ההנחה שהתאונה אירעה בנת"צ, מכך הסיק הבוחן שהנתבע יצא בנתיב השתלבות משכונת עין הים סטה לנת"צ ופגע במבוטח.

אלא שמסתבר שגרסת המבוטח שונה.

אין חולק שבמקום התאונה יש נתיב השתלבות קצר בימין, אחריו נת"צ ומשמאל לנת"צ עוד שני נתיבים "רגילים" בהם התנועה זורמת מכיוון כללי דרום לכיוון כללי צפון.

בהודעתו במשטרה מיום 7.2.05 ציין המבוטח שנסע בנתיב האמצעי מבין שלוש וציין עוד שמימינו היה הנת"צ ובו לא היה שום רכב. המבוטח חוזר ועומד על גרסה זו עד שהבוחן "טוען" בפניו שהוא בכל זאת נסע בנת"צ ורק אז כבר לא יכול היה המבוטח להיות בטוח בגרסתו וטען שאינו זוכר אבל לא לאורך זמן, שכן ביום 20.3.05 נזכר שוב המבוטח במהלך עדותו השנייה במשטרה שהוא נסע בנתיב האמצעי.

אבל לא רק במשטרה טען זאת, גם בהודעתו לחברת הביטוח טען שהיה בנתיב אמצעי.

משכך, לא ניתן לומר שלטענת הנתבע בדבר תאונה קודמת בנתיב האמצעי אין שום בסיס.

אך לא רק זאת, הבוחן לא הביא עימו את הדוח המקורי, הוא לא יכול היה להסביר עניינים מסוימים הקשורים לדוח ולרכבים ולא יכול היה לומר מדוע לא הוגש כתב אישום נגד הנתבע אם המסקנות הן כה ברורות.