איזון משאבים

בפנינו תביעה רכושית לאיזון משאבים, לרבות חובות.          

הצדדים נשאו זל"ז כדמו"י בשנת 1998. לילדים 4 ילדים קטינים. הצדדים התגרשו זמ"ז בגט פיטורין ביום י"ב בשבט תשע"א (17.1.2011).

טענות הבעל

תחילה עבד הבעל עם אביו ואחיו ומאוחר יותר בינואר 2007 החליט בעצה אחת עם הנתבעת להקים עסק לשיווק [מ'] בשם [מ' ה'] שלאחר מכן בינואר 2010 הפך להיות חברה בע"מ.

האישה עבדה במסגרת החברה כפקידה.

הצדדים במהלך חייהם המשותפים, צברו רכוש דל הכולל את המיטלטלין וכן את מניות החברה [מ' ה'] (2009) בע"מ, חברה שממנה מומנה אף כלכלת הבית והנמצאת בגירעון של למעלה מ־ 1,000,000 ש"ח.

לצדדים חשבון בבנק דיסקונט, לצדדים ביטוחי מנהלים או פנסיה וביטוח לאומי המתקבל עבור הילדים בסך 801 ₪.

משכורתו של התובע בסך 9,900 ₪ נטו הופקדה אף היא בח־ן המשותף.

לצדדים הייתה דירת מגורים שנמכרה זה מכבר לשם כיסוי חובות והחזר הלוואות ועל מנת לאפשר לחברה להמשיך לפעול.

התובע יטען כי יש לחלק את הרכוש כולל החובות שנוצרו במהלך החיים המשותפים בין הצדדים.

הוגשה רשימת מיטלטלין.

האישה עבדה כפקידה ולמדה קוסמטיקה.

במסגרת עבודתה של האשה כפקידה בחברה, "חילקה" "וויתרה" על חובות שהיה חייב סוכן שיווק בחברה.

טענות האישה

מיום נישואי הצדדים ועד לתחילת ההליך המשפטי בפני כבוד בית הדין האישה עבדה בעסקים של הבעל לשעבר, שימשה אותו ואת התא המשפחתי ולא צברה נכסי קריירה, לא למדה ואת מיטב שנותיה נתנה לבעלה וביתם.

האישה שימשה בתפקידים זוטרים, תוך ששימשה כמסדרת סחורות, מנקה, פקידה בהנהלת חשבונות וכמסייעת בעבודות שחורות.

כשנתיים לפני תחילת ההליכים מכר הבעל את הדירה המשותפת של הצדדים בסך של 750,000 ₪ טבין ותקילין, כסף זה היה אמור לשמש לרכישת דירה אחרת, גדולה יותר, מפוארת יותר, שכן הדירה שנמכרה הייתה מסוג: בית דו משפחתי עם גינה, חנייה ומספר מפלסים, מפוארת ומצוידת היטב.

הבעל לשעבר, ללא ידיעת אשתו ומבלי להיוועץ בה, כפי שמסתבר בדיעבד הכניס את הכסף של תמורת הדירה לעסקיו ולעסקי אחיו.