איזוטופ בע"מ נ' תיתי

פסק דין

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל בעפולה (כב' הרשם ראמי נאסר) מיום 17.5.2012 בה ביטל הרשם הנכבד צו עיכוב יציאה שהוצא נגד המשיבה בתנאים שנקבעו בהחלטתו. בבקשתה טוענת המבקשת, כי המשיבה אינה מבקשת לצאת את הארץ למטרות פרנסה או לצרכים רפואיים ש"לא ניתן לקבלם בארץ, אלא למטרת הנאה צרופה, ללוות בנה למשחק כדורגל". בנסיבות אלה, כך נטען, האיזון הראוי בין זכות התנועה של המשיבה לזכות הנושים לגבות את כספיהם, מחייב השארת צו עיכוב היציאה מן הארץ על כנו.

לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטת הרשם, נחה דעתי כי היא אינה מצריכה תשובה ועל כן, אדחנה מייד בגדרה של תקנה119 (ה) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979. בהחלטתו קבע הרשם, כי המשיבה תהיה רשאית לצאת את הארץ אם תקיים שלושה תנאים: תשלום מלוא הפיגורים בתיק האיחוד וכן תשלום מראש של צו התשלומים עד וכולל חודש 7/2012; תשלום סכום נוסף וחד פעמי בסך 2,000 ₪; וחתימת שני ערבים על כתב ערבות בלשכת ההוצאה לפועל לפיו הם יערבו לכלל חובותיה של המשיבה בתיק האיחוד ויינתן נגדם צו עיכוב יציאה מן הארץ.

התנאים שנקבעו בהחלטת הרשם יש בהם כדי לאזן היטב בין זכויות החייבת לחופש תנועה לבין זכות הנושים לגבות את כספיהם. המטרה העומדת מאחורי הוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ אינה עונשית, אלא מטרתה, בין היתר, להמריץ את החייב לשלם את החובות שלו בתיק האיחוד. התנאים שנקבעו בהחלטת הרשם הכוללים תשלום חד פעמי והמצאת שני ערבים "טובים" יש בהם כדי לקיים אחר תכלית זו, העומדת בבסיס הוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

משנדחתה בקשת רשות הערעור, הנני מורה אף על מחיקת הבקשה לעיכוב ביצוע החלטת הרשם.

משלא נדרשה תגובת המשיבה, אינני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, י' סיון תשע"ב, 31 מאי 2012, בהעדר הצדדים.