איגנפלד נ' בקמן ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 7.4.13 בכפר סבא.

2. לטענת התובע, נסע ברכבו ברחוב התע"ש. לפתע, הנתבעת 2 שיצאה מרחוב גלגלי הפלדה, לא נתנה זכות קדימה לרכב התובע וזאת בניגוד לתמרור תן זכות קדימה המוצב בכיוון נסיעתה. התובע צפר וסטה מנתיב נסיעתו, אך הנתבעת 2 פגעה בחלק האחורי של רכבו.

3. הנתבעת הגישה כתב הגנה ובו טענה כי פנתה ימינה לרחוב התעשייה ולאחר שרכבה התיישר בנתיבו, הגיח רכב התובע מאחור ויצא לעקיפה. אך, מאחר ורכב הופיע בנתיב הנגדי, נחפז לחזור לימין הדרך ובתוך כל השתפשף עם דלתו האחורית ימנית בפינה קדמית שמאלית של רכב הנתבעת 1. הנתבעות טענו שאופי הנזקים תומך בגרסתם, שכן אם גרסת התובע היתה נכונה, הרי שהיתה ניכרת ברכבו פגיעה מעיכה נקודתית ולא שפשוף כמוצג.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העיד התובע וחזר על גרסתו לפיה נסע בכביש במהירות איטית. לפתע יצאה הנתבעת מרחוב צדדי לצומת. התובע צפר לה והסיט את רכבו אך לא הצליח למנוע את התאונה והנתבעת 1 פגעה בדופן הדלת של רכבו עם פגוש ימני פינתי של רכבה.

5. הנתבעת העידה וטענה כי פנתה ימינה והבחינה ברכב התובע מרחוק במרחק סביר ועל כן החליט לצאת לכביש. התובע הגיח עם רכבו מספר מטרים לאחר הצומת, ניסה לעקוף את רכבה אך רכב שהגיח מהנתיב הנגדי חסם את דרכו והוא חזר לנתיב נסיעתה ופגע ברכבה.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתו של התובע ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעות בהוצאות התובע, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותו של התובע והיא מהימנה בעיני. התובע חזר בעקביות על גרסתו לפיה נסע באיטיות בכביש והנתבעת התפרצה לצומת. התובע עשה כל שביכולתו צפר והסיט את רכבו אך לא היה בידו למנוע את התאונה.

שנית, גם הנתבעת הודתה כי פנתה ימינה לרחוב בו נסע באותה שעה התובע אשר לו שמורה זכות הקדימה, הבחינה ברכב התובע מרחוק ועל אף זאת החליטה להיכנס לצומת. גם מגרסתה עולה כי לתובע שנסע באיטיות בכביש לא נותרה כל ברירה מלבד לעקוף את רכבה ע"י סטייה לנתיב הנגדי בניסיון למנוע את התאונה.

שלישית, תמונות הנזק מתיישבות עם גרסת התובע לפיה התאונה ארעה באופן שתיאר קרי, פגיעה של מעיכה ושפשוף ברכבו, בעוד שאם גרסת הנתבעת היתה נכונה היה נגרם שפשוף לכל אורך רכב התובע.

לפיכך, סבורה אני כי היה על הנתבעת שהבחינה ברכב התובע נוסע בכביש בו זכות הקדימה שמורה לו, לעצור את רכבה ולהמתין עד אשר הכביש יהיה פנוי ורכב התובע יחלוף, בטרם נכנסה לצומת. משלא עשתה כן הרי היא האחראית לקרות התאונה.

באשר לנזק הנתבע, הרי שהתובע לא הוכיח כי הכנסתו החודשית נפגעה כתוצאה מהתאונה, ולפיכך להפסד שעות עבודה בגין התייצבותו לדיון, יינתן ביטוי במסגרת פסיקת ההוצאות.

7. סוף דבר, התביעה מתקבלת. הנני מורה לנתבעות לשלם לתובע סך של 1,170 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 9.913, ועד לביצוע התשלום בפועל.

בהתחשב בנסיבות העניין, יישאו הנתבעות בהוצאות משפט בסך 800 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"ט אדר תשע"ד, 19 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: