פסק דין
לפניי תביעה כספית בגין רשלנות וחוסר תום לב של הנתבעת בטיפול בהעברת קרנות השתלמות ל"כלל חברה לביטוח" ומבלי שהוגשה על ידה עבורה בקשה להלוואת סוף השנה, באופן שפגע בקבלת הטבת מס מקסימאלית לתובעת לשנת 2007. בכך, נגרם לתובעת נזק כספי בסך בסך 9,457 ₪.
הנתבעת, דחתה את טענות התובעת וטענה להיעדר יריבות ולהעדר עילה, מאחר וכל פעולותיה בוצעו כנדרש, בהעבירה את קרנות ההשתלמות ובהגישה בקשה למתן הלוואה לצורך הפקדות סוף השנה. למרות זאת, מתן ההלוואה תלוי בצד ג' שצריך לאשרה ואין מדובר בזכות קנויה. בנוסף טענה, כי האחריות לקבלת הטבות מס רובצת על התובעת ומשלא דאגה להפקדת הכספים במועד ולא הקטינה את נזקה, אין להלין כנגדה בגין הפסדיה הניטענים.
תחילתה של התובענה, בהגשתה כנגד הנתבעת וכנגד "כלל פיננסים בע"מ". ביום 5.11.2009 נמחקה התביעה כנגד הנתבעת "כלל פיננסים בע"מ". נתבעת זו טענה לחוסר יריבות עימה הואיל וגם אם הועברה אליה בקשה למתן ההלוואה, הרי שהיא אינה הכתובת לכך הואיל והבקשה צריכה להיות מופנית ל"כלל מימון בע"מ". ביום 22.10.09 הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה במחיקת הנתבעת 2 "כלל פיננסים בע"מ" וצירופה של "כלל מימון מקבוצת כלל ביטוח פנסיה ופיננסים"( להלן- "כלל מימון"). הבקשה התקבלה, וכתב התביעה תוקן. לאחר התיקון ובטרם הוגש כתב הגנה ע"י "כלל מימון" הגישה התובעת בקשה למחיקת "כלל מימון" הואיל ועלה ספק כדבריה, אם קיימת יריבות בינה לבין "כלל מימון". ביום 15.12.2009 נמחקה "כלל מימון" ונותרה סוכנות הביטוח בלבד, כנתבעת.
בהתאם להוראות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד–1984, פסק הדין יהיה מנומק באופן תמציתי בלבד.
בחינת המסכת העובדתית:
מנכ"ל התובעת מר אלון יחזקאלי העיד מטעם התובעת באומרו כי הפנייה לנתבעת לבקשה לקבל הלוואה היא מסוף חודש נובמבר או תחילת דצמבר (עמ' 2 שורה 15 ונספח א' לתצהירו). בד בבד אמר העד כי אין לו תיעוד בנדון וכאשר עומת עם טופס הבקשה להלוואה מיום 25.12.2007, השיב כי יתכן (עמ' 3 שורה 2). בסיכומי התובעת נטען כי דו"ח רואה חשבון אשר על פיו הוגשה הבקשה, הוא מיום 23.12.2007. מכל אלה אני למדה כי טופס הבקשה למתן הלוואה, הוגש מספר ימים בלבד לפני סוף שנת המס הרלוונטית לבקשה.
לעניין פעולות הביצוע לאישור מתן ההלוואה העיד מר שני נתן מטעם הנתבעת. לדבריו, הוא מילא את טופס הבקשה ושלח לאישור חברת הביטוח. הנתבע בתצהירו, טוען כי ההלוואה צריכה להינתן ע"י "כלל מימון" (סעיף 4 לתצהיר) אך לא ציין בתצהירו כי הוא שלח את הבקשה ל"כלל מימון" ולאיזו כתובת ומס' פקסימיליה, נשלח טופס הבקשה למתן ההלוואה (עמ' 7 שורות 19-22). קודם לכן, העיד מר שני בישיבה המקדמית הראשונה (עמ' 1 שורות 11-14) ואמר כי נשלחו על ידו מסמכים ל"כלל פיננסים". לעניין מכתב תלונה על כשל בטיפול בבקשה ע"י חב' הביטוח העיד כי למרות שטעה ברישום הנמעו "כלל גמל" ולא "כלל מימון" (נספח ג' לכתב התביעה, מיום 28.5.08) קיים 'סיכרון' בין החברות ובמקום אחר טען כי המכתב נשלח ליעדו הנכון, למרות כותרתו. גם לכך, לא היתה אסמכתא מצד הנתבעת (ראה סעיף 8 לתצהירו של מר שני). לגירסת מר שני, הוא בא בדברים עם מר עודד נר גאון מ"כלל מימון" אשר אליו נשלח מכתב התלונה נספח ג' וכך גם שלחה התובעת את פנייתה בעניין ההלוואה ל"כלל פיננסים" (עמ' 1 שורות 11-14).
מר שני העיד כי על גבי הבקשה נירשם "דחוף" הואיל ותהליך אישור הבקשה אורך 21 יום, למעט במקרים דחופים (עמ' 8 שורות 16-21) והוא פנה טלפונית כל יום לפני 31.12.2007 לחברת "כלל מימון", על מנת לברר היכן מצוי הטיפול בהלוואה, ואף עדכן את נציג התובעת בנדון, אף שלא בכתב (עמ' 9 שורות 1-2). מסמך נ/1 הוא טיוטה שנכתבה על ידו לצורך הדפסתה ע"י מזכירתו למשלוח מכתב ל"כלל מימון" בגין נזקי התובעת, הואיל ולא ניתנה כל תגובה לבקשה שהועברה על ידו למתן ההלוואה (עמ' 9 שורה 10) ולא ניתן לו כל מענה . בדיעבד, התברר לו כי בקשת ההלוואה לא אושרה ולא נדחתה (עמ' 9 שורות 18-22).
לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי במסמכים השתכנעתי כי מנהל הנתבעת אכן הכין את הבקשה ודאג למשלוח שלה אך זאת ל"כלל פיננסים". למרות זאת, לא נסתרה טענתו על "סיכרון" בין הגופים. השתכנעתי מעדותו של מר שני כי הוא אכן שוחח עם מר נר גאון לבירור התקדמות בטיפול, בסמוך לאחר משלוח הבקשה. צפוי היה שמר נר גאון יודיע על אתר למר שני כי הבקשה כלל לא הונחה על שולחנו אך הדבר לא הוכח בהיעדר זימון של מר נר גאון ע"י התובעת על מנת להוכיח את תביעתה. בהתאם לכך נימצא כי למרות שתחילתו של הטיפול במשלוח הבקשה למען אחד ולא לאחר, באופן שעשוי היה להכביד על הטיפול גם אם קיים תיאום בין הגופים השונים, המעקב אחר הטיפול, נעשה מול הגורם המתאים, מר נר-גאון. יוער כי הערבוב בין הגופים השונים מצד הנתבעת, קיבל ביטוי גם במכתב התלונה מיום 28.5.08 שנרשם לנמען שגוי "כלל גמל" ולא הוכח כי שוגר למען הנכון "כלל מימון". אמנם, אין קשר סיבתי בין טעות זו לבין אי מתן הההלוואה שכן עסקינן בבירור בדיעבד, ולא בטיפול גופו למתן ההלוואה אך יש בו כדי להצביע שוב, על היעדר אבחנה ברורה מצד הנתבעת על השוני בין החברות.
בהתאמה לפניותיו של מר שני למר נר גאון לקידום הטיפול התובעת, נשלח גם מכתבו של מנכ"ל התובעת ל"כלל פיננסים" (כפי שעשה מר שני לפי עדותו) אך לידי מר נר גאון מ"כלל מימון", לבירור העיכוב בטיפול על ידו ( נספח ד' לכתב התביעה). הלה, השיב לו על מכתבו אך לא הוכח תוכנו.
על התובעת מוטל הנטל להוכיח כי במשלוח הבקשה בנסיבות שתוארו לעיל, לא הגיעה הבקשה ליעדה. לנוכח הימנעותה של התובעת מהזמנת מר נר גאון על מנת להוכיח את תוכן מכתבו (נספח ה' לתצהירו של מנכ"ל התובעת) על אי קבלת מסמכי הבקשה בידי "כלל מימון", לא הורם הנטל להוכיח זאת ולסתור את טענת הנתבעת על העברת הבקשה אליו, גם אם בדרך של "סיכרון" בין הגופים השונים.
על התובע בעילה של רשלנות, להרים את נטל השכנוע בעניין יסודות עילתו מבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה", מעבר למאזן הסתברויות. קיימת חובת זהירות מושגית וקונקרטית מצד הנתבעת כלפי התובעת אך יש להוכיח את הפרתה וכן את הקשר הסיבתי בין ההפרה ובין הנזק שניטען שנגרם בגינה. בעניינינו, נימצא קושי בהוכחת ההפרה והקשר הסיבתי בינה , אילו הוכחה, לבין הנזק הנטען. אילו עמדה התובעת בנטל להוכיח כי הבקשה לא הגיעה ליעדה, לא הוכח ברמה הנדרשת כי ההלוואה היתה מאושרת לה במועד הנידרש, לצורך קבלת ההטבה במס. נכונים הדברים בפרט כאשר הוכח כי התובעת פנתה לנתבעת בסמוך ביותר לתום שנת המס, בעוד הטיפול בבקשה עשוי להתארך עד לאחר המועד האחרון הנידרש לצורך קבלת הטבת המס.
לפיכך, דין התביעה להידחות.
בהתאם להערותי על התנהלותה של הנתבעת, אין צו להוצאות.
עותק יישלח לצדדים.
ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"א, 06 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.