אוחנה נ' שגיא ואח'

החלטה

1. המוסכמות בתובענה זו הן כדלקמן:

א. התובע הועסק על ידי הנתבעים כעובד שכרי בתפקיד של נהג הסעות.

ב. תקופת ההעסקה היא: 1.1.96 – 31.7.08.

ג. שכרו של התובע שולם לו על פי תלושי השכר שהנפיקו הנתבעים.

ד. התובע היה עובד במשכורת.

ה. מתכונת ההעסקה היומית של התובע – מבחינת שעות העבודה – כללה עבודה במשמרות כאשר ביניהן הפסקות.

ו. התובע עבד במשרה מלאה וכן עבד בשעות נוספות. עבד שישה ימים בשבוע.

ז. הנתבעים שילמו לתובע כספים לפנסיה מקיפה, לרבות עבור רכיב פיצויי פיטורים.

ח. אין בין הצדדים הסכם בכתב.

ט. התובע התפטר תוך שסיום יחסי עובד-מעביד נקבע ליום 31.7.08.

י. הנתבעים שילמו לתובע, במספר הזדמנויות, פדיון חופשה בתקופה שבה עדיין היה מועסק על ידם.

יא. לגבי רכיב החופשה:

1. התביעה תתייחס רק לתקופה שראשיתה בינואר 2005 ועד סיום ההעסקה.

2. בשנת 2005 – זכאי היה התובע ל- 21 ימי חופשה. בפועל ניצל 5.5 ימי חופשה עליהם קיבל תשלום. בנוסף, הנתבעים שילמו לתובע פדיון חופשה של 12 ימים.

3. בשנת 2006 - זכאי היה התובע ל- 22 ימי חופשה. בפועל ניצל 16 ימי חופשה עליהם קיבל תשלום. בנוסף, הנתבעים שילמו לתובע פדיון חופשה של 7 ימים.

4. בשנת 2007 - זכאי היה התובע ל- 23 ימי חופשה. בפועל ניצל 7 ימי חופשה עליהם קיבל תשלום. בנוסף, הנתבעים שילמו לתובע פדיון חופשה של 9 ימים.

5. בשנת 2008 - זכאי היה התובע ל- 14 ימי חופשה. בפועל ניצל 7 ימי חופשה עליהם קיבל תשלום. בנוסף, הנתבעים שילמו לתובע פדיון חופשה של 7 ימים.

6. בסיום העסקת התובע שילמו לו הנתבעים פדיון חופשה של 41.54 ימים לפי תעריף 154 ש"ח ליום, סה"כ 6,397 ש"ח.

7. לשם ייעול הדיון, ומבלי לפגוע בטענות אחרות של הצדדים, מוסכם כי ככל שהתובע זכאי לפדיון חופשה, התעריף היומי צריך להיות 8 שעות כפול שכר מינימום שעתי - היינו 8 כפול 20.70 ש"ח, סה"כ 165 ש"ח ליום חופש.