אברמ'ס אולמי טופז עכו בע"מ נ' צ'ריקר

החלטה

לפניי התנגדות לביצוע שטר, אשר הוגשה ביחס לשיק על סך 6,000 ₪, ליום 26.12.10.

לטענת המבקש, מדובר בשיק שנגנב ממנו בשנת 2010. אודות הגניבה הגיש תלונה במשטרה, ואישור על כך צורף. המבקש מתנגד לשלם את החוב, שאינו שייך לו.

על פי החלטתי, הוגשה תגובת המשיבה. לטענתה, מדובר בשיק שקיבלה לידיה מגיסו של המבקש, דרור פדידה, אשר התחתן באולם האירועים של המשיבה, ביום 26.12.10. גיסו של המבקש קיבל את השיק מהמבקש עצמו, לצורך ביצוע התשלום. לימים, כאשר מר דרור פדידה לא שילם את כל חובו למשיבה, הבין המבקש כי הוא נדרש לפרוע את השיק, ומאחר ובינתיים נתגלע סכסוך משפחתי בין המבקש לבת זוגו (היא אחותו של דרור פדידה), הגיש תלונה במשטרה על מנת לחמוק מתשלום החוב. המשיבה צרפה לתגובתה תצהיר של עובד ב"כ המשיבה, העוסק בגבייה, ומצהיר כי המבקש שוחח עמו והודה במתן השיק כהלוואה לגיסו לצורך תשלום עבור החתונה. כן צרפה המשיבה תצהיר של דרור פדידה, המאשר כי, למעשה, מדובר בחוב שלו, ועם זאת – טוען כי אכן מדובר בשיק שנתן לידיו המבקש, על פי בקשתו, על מנת לסייע לו.

תגובת המשיבה הומצאה למבקש (בדואר רשום עם אישור מסירה), על מנת שיוכל להשיב לה. למרות שחלף זמן רב מאז, לא השיב המבקש דבר.

כידוע, כאשר נבחנת בקשת רשות להתגונן, והתנגדות לביצוע שטר – בכלל זה, די בכך שהנתבע מעלה הגנה אפשרית מפני התביעה, ולו בדוחק, על מנת שיינתן לו יומו בביהמ"ש. לכאורה, די בטענת הגניבה על מנת ליתן למבקש רשות להתגונן, ועם זאת, בנסיבות דנן, אני סבורה כי יש להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערובה משמעותית, מהטעמים הבאים:

א.טענות המבקש הועלו באופן כללי. אמנם המבקש הציג אישור המעיד על כך שכבר בשנת 2010 (ולא כטענת המשיבה – לאחר הגשת התביעה) הגיש במשטרה תלונה כל שהיא, אך אישור המשטרה אינו מתייחס מפורשות לגניבת שיקים, אלא לתלונות מסוג אחר (כגון קבלת דבר במרמה). המבקש ציין בתצהירו, כי הגנב נחקר והודה, אך לא הוסיף פרטים מעבר לכך, ובוודאי שלא אסמכתאות. כלל לא ברור, איפוא, אם האירוע עליו התלונן המבקש במשטרה, ביום 23.11.10, הוא אכן אירוע הקשור לשיק נשוא התביעה.

ב. המבקש לא התייחס מפורשות לחתימה על השיק, וטען, באופן כללי, כי השיק נגנב, מבלי לציין אם החתימה היא חתימתו, או שמא הוא טוען לזיוף החתימה. על כל פנים, מעיון בעין שאינה של מומחה נראה לכאורה, כי החתימה על השיק זהה לחתימתו של המבקש על התצהיר.

ג. בפי התובעת גירסה ברורה, המסבירה כיצד הגיע לידיה השיק של המבקש. גירסה זו מראה, לכאורה, קשר בין המשיבה לבין המבקש, באמצעות קרוב משפחה של המבקש, שקיבל מהמשיבה שירותים ונדרש לשלם עבורם. אמנם, בשלב זה, אין לבחון את גירסת התביעה, כי אם את גירסת ההגנה בלבד, אך נראה לכאורה כי בידי התובעת להוכיח, לכל הפחות, את הקשר המשפחתי בין מי שקיבל ממנה שירות, דרור פדידה, לבין המבקש, כאשר שם המשפחה של בנו של המבקש (כפי שעולה מצילום ת.ז. שלו) – "צ'ריקר פדידה". גירסת התביעה נתמכת גם, כאמור, בתצהירו של דרור פדידה עצמו.

ד. למבקש ניתנה הזדמנות להשיב לגירסת התובעת, ולהשיב לטענות שהועלו בתצהירו של דרור פדידה. המבקש בחר למלא פיו מים, ולא להגיב לטענות המפורשות שהועלו ביחס לנסיבות משיכת השיק.

לאור כל אלו מתקבל הרושם, כי טענת הגניבה הועלתה על ידי המבקש מן הפה אל החוץ, על מנת לחמוק מתשלום החוב, כשאין מאחוריה דבר, ולמעשה אין היא אלא "הגנת בדים", שאינה מזכה ברשות להתגונן.

אף על פי כן, לאור הגישה שלפיה אין לחסום דרכו של נתבע אל ביהמ"ש בטענת הגנה שעשויה להביא להדיפת התביעה נגדו, אף אם טענתו נראית דחוקה, אני רואה לנכון שלא לדחות את ההתנגדות, אלא לאפשר למבקש להתגונן מפני התביעה בכפוף להפקדת עירבון בסך 4,000 ₪ בקופת ביהמ"ש.

על המבקש להפקיד את הסכום האמור תוך 30 יום מקבלת החלטה זו.

אם לא יופקד סכום של 4,000 ₪ בקופת ביהמ"ש במועד שנקבע, תידחה ההתנגדות, ויימשכו הליכי ההוצאה לפועל, תוך חיוב המבקש בהוצאות המשיבה.

ראוי להבהיר, עם זאת, כי ככל שגבתה המשיבה סכום כל שהוא ממר פדידה (המודה בכך שהוא חייב כלפיה בחוב העומד בבסיס תביעה שטרית זו), על המשיבה לזקוף סכום זה לטובת תיק ההוצאה לפועל, המתנהל נגד המבקש.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים, ותביא את התיק בפני, עם הפקדת הסכום האמור בקופת ביהמ"ש, או בחלוף המועד לביצוע ההפקדה.

ניתנה היום, ו' שבט תשע"ד, 07 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.