אברהמי נ' הוט מערכות תקשורת בע"מ

פסק דין

התובע טוען כי פעמיים, לפי הזמנתו, תואמו שני מועדים לביקור טכנאי לתיקון הממיר שברשותו וכי בשתי הפעמים, הטכנאי לא הגיע לביתו. הביקור הראשון נועד ליום 4.9.12 והביקור השני תואם ליום 3.10.12.

התובע קיבל את הממיר ביום 29.3.2000 ושילם עבור הפקדון בגינו, סך של 265 ₪.

התובע תובע החזר שווי הפקדון בסך 350 ₪ ופיצוי בגין אי הגעת הטכנאי בסך 5,000 ₪.

הנתבעת פיצתה את התובע בגין אי ביקור הטכנאי ביום 4.9.12 בסך 600 ₪.

לנתבעת טענות שונות לגבי חוסר האפשרות לתקשר עם התובע, אולם הטכנאי שהיא הביאה כעד מטעמה לא זכר כלל את פרטי המקרה.

הנתבעת טוענת, כי הפקדון בגין הממיר נתון לפחת ולאחר כשנים עשרה שנים של שמוש בממיר, הפקדון הופחת לחלוטין.

דיון

לענין החזרת סכום הפיקדון – הנתבעת לא המציאה כל אסמכתא לטענתה כי, סכום הפיקדון נתון להפחתה עקב שימוש בממיר במשך שנים.

לא מצאתי כל חוק המסדיר את נושא החזרת הפיקדון, לכן, יש לדון בענין על פי הגיון הדברים.

פיקדון, על פי מובנו הפשוט, הוא סכום כסף המופקד בדרך כלל כדי שישמש ערובה בידי בעל המכשיר, ערובה שנועדה להבטיח, כי במידה ומקבל המכשיר לא יחזיר אותו לבעליו, הבעלים יוכל להיפרע מהפקדון, דהיינו, לחלט את הפיקדון.

לכן, יש לחייב את הנתבעת להשיב לתובע את הפיקדון, במידה והוא יחזיר לה את הממיר.

לענין הפיצוי בגין אי הגעת הטכנאי ביום 4.9.12 – חוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981, מתיייחס, בסעיף 18א' (ד') לפיצוי ללא הוכחת נזק וקובע בסעיף 19א'(ד')(2), כי הפיצוי יהיה בסך של 300 ₪. אני סבור שיש להחיל על המקרה שלפנינו את הסעיף הנ"ל ולא את סעיף 18א'(ד)(1), מאחר ולא שוכנעתי, כי אי ביקור הטכנאי נגרם אך ורק באשמת הטכנאי של הנתבעת ומאידך שוכנעתי, כי העובדה שהתובע לא היה זמין לקבל שיחות מהטכנאי, היתה גורם מסויים, אך לא מכריע, לאי הגעת הטכנאי לבית התובע.

התוצאה

לפיכך,

א. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את סכום הפקדון בסך 265 ₪, תוך 30 יום מיום שהתובע יחזיר לה את הממיר.

ב. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע, תוך 30 יום, את הסך של 300 ₪ ועוד הוצאות משפט בסך של 150 ₪.

תוך 15 יום ניתן לבקש מבית המשפט המחוזי להגיש ערעור.

ניתן היום, י"ט סיון תשע"ג, 28 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: