אברהם נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ

פסק דין

התביעה יסודה בנזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה נשוא התביעה. בתאונה היו מעורבים שני כלי רכב, רכב התובעת ואוטובוס הנתבעת; רכב התובעת נסע אחרי האוטובוס. הצדדים חלוקים ביניהם בדבר נסיבות התאונה.

לגרסת התובעת אוטובוס הנתבעת נסע לאחור ופגע ברכבה; לגרסת הנתבעת רכב התובעת פגע באוטובוס מאחור. מחלוקת נוספת מתייחסת למיקום התאונה, לגרסת התובעת התאונה אירעה בצומת; לגרסת הנתבעת התאונה אירעה עשרות מטרים לפני הצומת. העידו בפני שני הנהגים המעורבים, נוסעת ברכב התובעת, נוסע באוטובוס הנתבעת ונהג רכב שנסע לפני האוטובוס.

שבתי ובחנתי את מכלול העדויות והגעתי למסקנה שעלה בידי התובעת להוכיח גרסתה, לפי מאזן ההסתברויות. הטעם העיקרי לדבר הוא שהגעתי למסקנה שאין לסמוך על עדותו של נהג האוטובוס בשל השינויים המשמעותיים בגרסתו. אני ערה לכך שגם בגרסת התובעת ישנם שינויים אך לטעמי הם אינם יורדים לשורשם של דברים. זאת ועוד. כל צד הביא עד שאינו מעורב כדי לתמוך בגרסתו. אני סבורה שעדות עד התובעת (נהג הרכב שנסע לפני האוטובוס) משמעותית יותר. אפרט את הדברים.

התאונה אירעה ביום גשום. רכב התובעת היה הרכב האחרון מבין הרכבים המעורבים, לפניו היה אוטובוס הנתבעת, לפני האוטובוס היה רכב נוסף שנהגו העיד בפני, ולפני רכב זה אמבולנס. התובעת העידה שהתאונה אירעה סמוך לצומת חפץ חיים, היא התקרבה לצומת ועצרה ברמזור אדום, האוטובוס כבר עבר את הצומת ולפתע החל בנסיעה לאחור. היא צפרה לו אך האוטובוס לא שמע את הצפירות, המשיך בנסיעה לאחור ופגע ברכבה. בדיעבד היא ראתה שאחרי הצומת היתה תאונה בין הרכב שנסע לפני האוטובוס ובין האמבולנס שנסע לפני אותו רכב, ולפי השערתה האוטובוס נסע לאחור כדי לפנות את הצומת שנחסמה. דברים דומים העידה אחותה של התובעת שנסעה עימה ברכב. נהג הרכב שנסע לפני האוטובוס העיד גם הוא שהאוטובוס נסע לאחור. לדבריו הוא בלם לפני האמבולנס שנסע לפניו, האוטובוס שנסע אחריו לא הספיק לבלום, פגע בו והדפו לעבר האמבולנס, וכעבור שניות ספורות החל לנסוע לאחור. לסברתו הנהג עשה כן כדי להשתחרר מאחיזת האוטובוס ברכבו. נהג האוטובוס העיד שהוא לא נסע לאחור אלא התובעת פגעה בו מאחור. העד מטעמו, נוסע שישב באוטובוס, העיד גם הוא שהאוטובוס לא נסע לאחור.

בחינת עדותו של נהג האוטובוס מעלה כי בעניינים מהותיים ישנן סתירות. נהג האוטובוס כתב שתי הודעות כתובות לחברת אגד, לדבריו, לאחר שנאמר לו שההודעה שכתב אבדה. בחינת ההודעות מעלה שאין התאמה בין שתיהן. ההודעה הראשונה היא נ/3 והיא ניתנה בסמוך לאחר התאונה. באותה הודעה כתב הנהג שבעת נסיעה הוא הבחין ששני רכבים לפניו בלמו בלימת חירום עקב תאונה (היינו תאונה בין רכבים אחרים), הוא בלם החל להחליק וכשהתקרב לרכב לפניו הרגיש מכה חזקה מאחור, נדחף קדימה ופגע ברכב לפניו. בהודעתו השניה נ/2, כתב הנהג גרסה אחרת, לפיה רכבים לפניו בלמו (ולא נזכרת תאונה), הוא בלם, החליק ופגע ברכב לפניו שפגע באמבולנס עוד קודם לכן וטרם נפגע על ידו. הוא הוסיף וכתב כי אינו זוכר אם האוטובוס נפגע על ידי הרכב מאחור טרם פגיעת האוטובוס ברכב לפניו. בעדותו טען כי הבחין בתאונה בין רכב פרטי לאמבולנס, ניסה לבלום, החליק, ותוך כדי החלקה האוטובוס קיבל מכה מאחור ורק אז פגע ברכב לפניו. מדובר בגרסאות שונות לגבי עניינים משמעותיים הפוגמות בעדות.

זאת ועוד. נהג הרכב שנסע לפני האוטובוס העיד שלאחר שנפגע מאחור על ידי האוטובוס הוא ראה את האוטובוס נוסע לאחור, והיה זה בסמוך לאחר שנפגע. עדות זו היתה ברורה וחד משמעית. מאידך עדות הנוסע שישב באוטובוס היתה ברורה פחות. הנוסע העיד שהאוטובוס החל לבלום והחליק, אך את פגיעת האוטובוס ברכב לפניו הוא לא ראה. העד טען שהאוטובוס לא נסע לאחור, אך כאמור העד כלל לא ראה את פגיעת האוטובוס ברכב לפניו, וממילא יש ערך פחות לטענה כי לאחר הפגיעה שלא ראה האוטובוס לא נסע אחור. ואכן, בהמשך העדות נשאל העד מה תגובתו לכך שיש עד הטוען שהאוטובוס נסע לאחור והוא השיב: "לא יודע, אין לי מושג, אני זוכר שהנהג עלה לאוטובוס לפני שידע שיש רכב מאחור". נראה כי הטענה לפיה האוטובוס לא נסע לאחור היא יותר מסקנה מאשר עובדה.

אני מוצאת לנכון לייחס משמעות גם לכך שעדות נהג האוטובוס לגבי מיקום התאונה לא היתה עקבית וגם לא תאמה ליתר העדויות. כל העדים: התובעת, אחותה, נהג הרכב הראשון ונוסע האוטובוס העידו שהתאונה היתה בצומת מרומזרת. גם אם העדויות לגבי המיקום המדוייק בצומת אינן זהות עדין העדים כולם קושרים את התאונה לצומת. מאידך נהג האוטובוס טען בעדותו שהתאונה לא היתה בצומת אלא עשרות מטרים לפני הצומת (עמ' 10 שורה 19).

סיכומם של דברים. אני מעדיפה את גרסת התובעת ומקבלת את התביעה.

לאור האמור הנתבעת תשלם לתובעת סך של 12,918 ₪ צמוד ונושא ריבית מיום 11.03.09 בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר שני העדים מטעם התובעת בסך 250 ₪ לכל עד ושכ"ט עו"ד בשיעור 17.4% מהסכום הפסוק. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, ג' סיון תשע"א, 05 יוני 2011, בהעדר הצדדים.