אבלסון ואח' נ' אבינרי ואח'

החלטה

בפני בקשה למחיקת התביעה – שהוגשה על ידי 25 תובעים ספציפיים מתוך 139 התובעים – על הסף בעילה של פינוי וסילוק ידן של המבקשת ושל המשיבה הפורמאלית 1, ממקרקעין הידועים כחלקות 45 ו-53 בגוש 7077 (לשעבר חלקות 5,6,7 ו-14 בגוש 7077) (להלן: "המקרקעין"), מחמת היעדר יריבות והיעדר עילה בין הצדדים משום שאלה אינם רשומים כבעלי המקרקעין ולא צורפה כל ראיה המעידה על זכותם להירשם כבעליה.

העובדות בתמצית:

המקרקעין הם חלק ממתחם בן 81,185 מ"ר המיועד לפיתוח, הנמצא בין הרחובות יצחק שדה (בצפון) דרך מנחם בגין (במערב), רח' המסגר (במזרח) וגוש 6950 (מדרום) (להלן: "המתחם"). הבעלות על המתחם משותפת לצדדים פרטיים (ביניהם התובעים 1-114) ולמדינת ישראל באמצעות המשיבה הפורמאלית 2 (להלן: "המנהל").

עוד לפני קום המדינה, הזכות לשכירות במקרקעין לרבות הזכות להשכיר המקרקעין לדיירי משנה, הוקנתה למר שניאור קוריצקי ז"ל (להלן: "שניאור"). לאחר קום המדינה משהועברה הבעלות על המקרקעין לאפוטרופוס לנכסי נפקדים ונמכרה למדינת ישראל (רשות הפיתוח), עבר ניהול המקרקעין לידי חברות שונות מטעם המדינה.

עם מותו של שניאור הועברה הזכות לשכירות במקרקעין לילדיו - עמיאל קוריצקי ז"ל (להלן: "עמיאל") ועדה העברי ז"ל (להלן: "עדה"). לאחר מותם של עדה (1981) ועמיאל (2001) עברה הזכות לשכירות במקרקעין למבקשת, היא אלמנתו של עמיאל ביחד עם ילדיה של עדה הם נגה אדלר ושי העברי, שאינם בעלי דין בתביעה שבפניי (להלן ביחד: "היורשים"). היורשים משלמים למנהל דמי שכירות באופן רציף עד היום. לדברי המנהל הוא אינו מכיר בזכויות היורשים לדיירות מוגנת משום שאינם עומדים בתנאי החוק.

המשיבה הפורמאלית 1 (להלן: "אבינרי") היא דיירת משנה אשר החזיקה במקרקעין והפעילה בהם עסקים שונים יחד עם בעלה המנוח גדעון אבינרי ז"ל ואביו אבנר אבינרי ז"ל, עוד משנת 1973, והיא מחזיקה בהם עד היום, בכפוף לתשלום דמי שכירות חודשיים המועברים ליורשים.

טוענת אבינרי כי זכויות השכירות המוגנת בדיירות משנה הועברו לבעלה המנוח מדייר המשנה הקודם, חברת סיגמה בע"מ (להלן: "סיגמה") עם מתן פסק דין מיום 23/03/73 בתיק שכירות 145/73 בבית הדין לשכירות בתל אביב אשר הצדדים לו היו סיגמה, עדה ועמיאל וכן חברת עמידר מטעם מדינת ישראל. בנסיבות ובהתאם לפסק הדין, שילם בעלה המנוח של אבינרי דמי מפתח. אבינרי אשר הפעילה עם בעלה המנוח את העסק משך כל השנים ירשה זכויותיה לדיירות משנה מוגנת בהתאם לחוק.

כיום אבינרי מחזיקה במקרקעין כאחת מדיירות המשנה של המבקשת (כך לדברי המבקשת) ומפעילה בו עסק של מגרש חנייה ואחסנה (להלן: "העסק").

גדר המחלוקת

המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים נסובה סביב תכניות מתאר שאושרו בין השנים וביניהן תכנית מתאר מס' תא/3319 – "מתחם יצחק שדה" משנת 2005 (להלן: "התכנית") המייעדת את המתחם לפיתוח מיידי ומקנה זכויות בנייה נרחבות במתחם.

במסגרת התכנית הובהר כי לא יונפקו היתרי בנייה ולא תחל הבנייה אלא בתנאים מסוימים, ביניהם, פינוי הקרקע המיועדת לבנייה מכל אדם וחפץ. חובת הפינוי הוטלה על בעלי המקרקעין. עוד הובהר כי התכנית תבוצע בתוך 8 שנים ממועד אישורה, והיתרי הבנייה יוצאו תוך 5 שנים מאותו מועד ולא – יוקטן היקף זכויות הבנייה באופן משמעותי, בהתאם לתכניות קודמות שיצאו תחת ידי העירייה לפני התכנית האמורה משנת 2005.

בשנת 2009 נערכו הליכי רישום וחלוקה מחודשים של המתחם אשר חולק מחדש ונרשם כמספר מגרשים שונים. במסגרת הליכים אלה, בין היתר, הבעלות על המקרקעין נשוא התיק שבפניי, יצאה מידו של המנהל ועברה לבעלות פרטית בלבד.

לאחר הליכי חלוקה ורישום אלה הגיעו חלק מהצדדים הפרטיים להסכמים שונים עם צדדים נוספים בעניין זכויות הבעלות על הקרקע (הסכמי מכר, הסכמי אופציה ועסקת מתנה), ולטובת הצדדים הנוספים נרשמה הערת אזהרה בטאבו. הצדדים הנוספים הם המשיבים 6, 12-13, 21-25, בבקשה שבפני.

בכתב התביעה נטען כי אי פינוי המקרקעין מסכל קיומם של חלק מהסכמים אלה.

עוד נטען כי החובה לפינוי המקרקעין במסגרת המועד האמור בתכנית, מוטלת על כתפי המנהל אשר בהסכמתו שכרה אבינרי את הזכות להשתמש במקרקעין, עובר להליכי החלוקה והרישום החדשים.

בכתב ההגנה נטען על ידי המנהל כי החובה לפנות המקרקעין מוטלת על כתפי הבעלים החוקיים של המקרקעין אשר נרשמו לאחר הליכי החלוקה והרישום המחודשים.

בנסיבות הוגשה התביעה שבפניי, הן כנגד המבקשת ואבינרי והן כנגד המנהל.

טיעוני הצדדים בבקשה

טוענת המבקשת כי המשיבים 1-25 בבקשה שבפניי, אינם ברי זכות במקרקעין, בין זכות בעלות ובין זכות להחזיק במקרקעין. בהיעדר זכויות אלה נעדרת גם עילת התביעה מצידם ויש לסלק כתב התביעה על הסף, ככל שזה הוגש מטעמם.