אביטבול נ' מדינת ישראל ,

החלטה

בפניי עררים נגדיים אחד של המאשימה והשני של הנאשם כנגד החלטת כב' השופט דאבור מיום 01.06.2010 בעניין תרשומות לגביהן ניתנו הכרעות, האחת להמציאן לנאשם והשנייה שלא.

להקדים, כי החלטת בית משפט קמא ניתנה בהמשך להחלטה בערר קודם (ב"ש 668/10 מיום 11.04.2010) ואשר הוגש כנגד החלטה קודמת של בית משפט קמא שלא להמציא תיעוד פנימי ותרשומות בנוגע לתיק החקירה.

בתמצית רבה נקבע בערר בפני כב' השופט עילבוני כי העניין יוחזר לבית משפט קמא אשר יהיה עליו לעיין בתרשומות שבידי המאשימה, באשר לשיקוליה שלא להגיש כתב אישום נגד בעלי אולם השמחות. עוד הורה השופט עילבוני למאשימה לערוך תרשומות של כל הגורמים שהיו מעורבים בטיפול בתיק מקרב המשטרה והתביעה ולציין בעניין מהי מידת היכרותם עם קצין המשטרה, אחיו של בעל האולם.

את התרשמות הנ"ל הורה השופט עילבוני כי יש להביא לעיונו של בית המשפט קמא על מנת שיכריע האם להציג את התרשומות הנ"ל בפני הנאשם ככל שהיא דרושה לו לצורך ביסוס טענתו כי המדינה נוקטת כלפיו אכיפה בררנית שעה שנגדו הגישה כתב אישום ואילו נגד בעל האולם שהיה מעורב באירועים על פי טענתו, החליטה לסגור את תיק החקירה.

בית משפט קמא בהחלטתו נשוא ערעור זה עיין במסמכים שהוגשו בפניו והכריע כי ביחס להחלטה/תרשומת לעניין אי העמדה לדין של בעל האולם, ואשר באה בגדר תרשומת פנימית, אין הצדקה להעמידה לעיון הנאשם מאחר ולא מצא בחומר זה זיקה או מידע מהותי הנוגע לאישום ולא ברור איך בחומר זה יהיה כדי לסייע לנאשם בהגנתו. מאידך, קבע כי בתרשומת זו יש כדי לפגוע בעצמאות התביעה.

באשר לרשימת הגורמים במשטרה, שנערכה כאמור בתרשומת, ואשר נטלו חלק בטיפול בתיק, קבע בית משפט קמא לאחר עיון, כי הגם שלא מדובר בחומר חקירה, יש באותו מידע כדי לסייע לנאשם בניהול הגנתו, בדגש לטענת ההגנה מן הצדק, ומשכך התיר לב"כ הנאשם לעיין באותו חומר.

ב"כ המאשימה והנאשם, כל אחד על פי עמדתו, הגיש ערר כנגד ההחלטה. בנדון הוצגו טיעונים בכתב וכן שמעתי את טיעוני הצדדים בעל פה בפניי.

לאחר עיון בחינה ואיזון, לרבות עיון בתרשומות שבדיון אני רואה לדחות את שני העררים.

לעניין הערר מטעם המאשימה, טענותיה מכוונות למעשה כנגד החלטת השופט עילבוני שהורה על הכנת התרשומת המפרטת את רשימת גורמי המשטרה שנתנו חלק בטיפול בתיק ומידת היכרותם עם אחיו של בעל האולם.

מותב זה אינו משמש כערכאת ערעור על החלטת השופט עילבוני, כאשר ערר זה נכון ויצומצם רק לשאלה האם יושמה החלטת השופט עילבוני נכונה על ידי בית משפט קמא, בהתאם למבחני הפסיקה.

המאשימה, אילו ביקשה לערער על החלטת כב' השופט עילבוני, היה בידה להגיש בג"צ, עם קבלת ההחלטה הנ"ל והיא משיקוליה לא עשתה כן.

בנוסף, ולאחר שעיינתי בתרשומת הנ"ל, אציין כי לא מצאתי בתוכנה נתונים שיש בהם לפגוע באינטרס ראוי להגנה מבחינת המאשימה.

בהקשר זה רואה להוסיף ועל צד העיקרון כי, ספק רב בעיניי אם יש מקום על דרך הכלל להורות על עריכת תרשומות כאלה אשר אינן בנמצא מחד, ובנוסף, יכול וישתמע מהן, פגיעה במהימנות גופי החקירה והתביעה.

עוד בסוגיה שכזו יש לזכור כי עומדים ממילא לנאשם, בפרט בנסיבות תיק זה, כלים במהלך ניהול המשפט, להשלים את הבירורים הנוגעים לסוגיה זו.

כאמור גם את הערר שהגיש הנאשם ראיתי לדחות;

התרשומת שהוצגה בפניי והנוגעת להחלטת גורמי המאשימה/החקירה, שלא להעמיד לדין את בעל האולם, הינה בגדר תרשומת פנימית .

בעניין תרשומת שכזו נקבע כי תרשומות פנימיות, בתיק המשטרה והפרקליטות, על אף שמובן שככלל יש לתרשומת פנימית כזו רלוונטיות לאישום, הן לא תחשבנה כחומר חקירה כל עוד אינן מכילות מידע מהותי בנוגע לאישום.

הסיבה לשינוי האמור בנקודת האיזון מקורה במשקל והחשיבות המיוחסים להבטחת תפקודה התקין של התביעה לרבות הבטחת חירותם של עובדי הרשות והחקירה להתבטא בחופשיות בעניינים הקשורים בעבודתם והמלווה באחריות כבדה.

ראה בעניין בש"פ 6507/09 משה קצב נ' מד"י המאוזכר, בהחלטת בית משפט קמא, על האסמכתאות הנוספות המפורטות שם.