אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אביבה וחגית חברה להשקעות בע"מ נ' ט.ש.ת בניין ותשתיות(2000) בע"מ

אביבה וחגית חברה להשקעות בע"מ נ' ט.ש.ת בניין ותשתיות(2000) בע"מ

תאריך פרסום : 29/10/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
8140-07
25/10/2011
בפני השופט:
רנר שירלי

- נגד -
התובע:
אביבה וחגית חברה להשקעות בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד חגי סיטון ואח'
הנתבע:
ט.ש.ת בניין ותשתיות(2000) בע"מ
פסק-דין

פסק דין

כתבי הטענות

1. על פי כתב התביעה ביום 26.5.96 רכשה הנתבעת 1 מאת התובעת זכויות חכירה לגבי שטח של 634 מ"ר בבניין שבנתה התובעת. הנתבעת קיבלה את הממכר ביום 10.10.97 אך לא העבירה את מלוא התמורה ונותרה חייבת 100,000$. הנתבעת 1 גם לא משתתפת בהוצאות אחזקת הממכר והבית המשותף ולא משלמת את דמי הניהול החודשיים ובכך מפרה את החוזה הפרה יסודית. עוד נטען בכתב התביעה כי לנתבעת 1 הומצאה על פי הסכם המכר ערבות בנקאית להבטחת כספי הרכישה אך היא לא העבירה בהתאם את העמלה עבור הערבות ואף לא החזירה לתובעת את הערבות שניתנה לה לפי חוק המכר. הנתבעת 2 שהינה בבעלות זהה לזו של הנתבעת 1 ופועלת עימה כיחידה כלכלית אחת הודתה בקיום חוב כלפי התובעת והציעה לשלם סך של 50,000$. לעניין התחייבותן כלפי התובעת הרי שיש לבצע הרמת מסך ביניהן. על פי ההסכם תנאי להתחייבות התובעת להעביר את רישום הממכר על שם הנתבעת 1 הוא כי תתקבל מלוא התמורה. לטענת התובעת נגועה התנהלותה של הנתבעת 1 בחוסר תום לב ומהווה התעשרות שלא כדין על חשבון התובעת. התובעת תובעת את יתרת התמורה, את דמי ניהול המבנה, עמלת ערבות המכר ופיצוי מוסכם.

על פי כתב ההגנה התביעה התיישנה שכן עילת התביעה ככל הנוגע ליתרת התמורה מבוססת על שיקים ששולמו על חשבון המכר והוחזרו ואשר מועד פרעונם היה 1997 ו-1998. על פי כתב ההגנה הנתבעות מעולם לא חתמו על הסכם ניהול עם התובעת ו/או מי מטעמה, התובעת אינה מפרטת עבור אלו שירותים נתבע חוב דמי הניהול, ומכל מקום חוב קודם ליום 12.7.00 אינו בר תביעה. אשר לעמלת ערבות חוק המכר, הואיל והערבות הופקה ביום 25.6.96, סכום העמלה המצטבר עד ליום 12.7.00 אינו בר תביעה. גם העילה בגין הפצוי המוסכם קמה ביום בו לא לא שולמה לתובעת מלוא יתרת התמורה ועל כן הפצוי המוסכם אינו בר תביעה. עוד טוענות הנתבעות כי הנתבעת 1 רכשה על פי הסכם המכר שטח של 465 מ"ר בתוספת 21% שטחים ציבוריים ומעבר לכך חלק נוסף בסך 85 מ"ר. על פי כתב ההגנה עד היום הנתבעת 1 לא קיבלה ערבות חוק מכר וגם לא את 5 החניות שהיתה אמורה לקבל לפי ההסכם. זכויות הנתבעת 1 גם לא נרשמו ולא ניתנה כל תעודת גמר למבנה. חלק מהמבנה משמש לצרכי מוסך המפריע לתפקוד המשרדים והבניין כולו במצב תחזוקתי גרוע כאשר התובעת אינה מעניקה שרותי בדק כלשהם המחוייבים על פי חוק המכר דירות. על פי כתב ההגנה בנוסף להסכם המכר נחתם בין התובעת לנתבעת 1 מסמך שנויים להסכם המקורי ולפיו הוסכם כי הנתבעת 1 תישא המחצית עלות הערבות הבנקאית למשך השנה הראשונה וכך עשתה. סוכם כי אם יהיה צורך לחדש את הערבות התובעת תישא בעלותה מעבר לשנה. הערבות לא הוחזרה לתובעת הואיל ולא נתקיימו התנאים להחזרתה. לטענת הנתבעות על אף הליכי חדלות פירעון אליהם נקלעה הנתבעת 1 בשנת 1998, זכויות וחובות הנתבעת 1 כלפי התובעת לא השתנו וכל שהתרחש הוא שבעלי המניות של הנתבעת 1 התחלפו. על כן הנתבעת 2 לא נכנסה בנעלי הנתבעת 1 בכל הקשור להתחייבויותיה וזכויותיה כלפי התובעת והיא אינה חלק מהמחלוקת נשוא הליך זה. הנתבעת 2 היא חברה שהוקמה שנים לאחר שנחתם הסכם מכר המשרדים נשוא המחלוקת. לטענת הנתבעת 2 אין היא פועלת כיחידה כלכלית אחת עם הנתבעת 1, לא היה בהתנהלות הנתבעות כדי להטעות את התובעת ו/או להקים עילה להרמת מסך ומכל מקום הרמת מסך כלל אינה יכולה להתבצע בין שתי חברות. לטענת הנתבעת 1 על אף האמור בכתב התביעה החזקה במשרדים נמסרה לה רק ביום 10.10.97.

בכתב התשובה נטען כי ביום 7.1.04 הודו הנתבעות באופן מפורש בקיום חוב של הנתבעת 1 כלפי התובעת ובהיותה מחזיקה בחניות ובערבות מכר ויש על כן לדחות את טענותיהן כי לא נמסרה לנתבעת 1 ערבות מכר מספקת, כי לא קיבלה את 5 החניות אותן רכשה וכן, לנוכח סעיף 9 לחוק ההתיישנות, את הטענה כי התביעה התיישנה. למבנה נתנה תעודת גמר ביום 15.6.03. על פי כתב התשובה הדין מכיר בהרמת מסך בין שתי חברות ויש לכך הצדקה במקרה הנוכחי. הנתבעת בניגוד לדיירים אחרים, על אף שנהנית ממלוא השירותים בבניין, לא משתתפת בהוצאות החזקת הממכר ולא משלמת דמי ניהול חודשיים וזאת בניגוד להסכם המכר. ככל הנוגע למסמך השנויים טוענת התובעת כי על פי הוראותיו היה על הנתבעות להשיב לתובעת את הערבות הבנקאית. אשר לרישום הזכויות על שם הנתבעת 1, לאור ההסכם תנאי מוקדם הוא קבלת מלוא התמורה בעבור הממכר.

2. בכתב התביעה שכנגד נטען כי על פי הסכם המכר וההסכם הנוסף היתה התובעת שכנגד צריכה לקבל משרדים בשטח 550 מ"ר וכן 21% שטח צבורי בבניין ובסך הכל 665.5 מ"ר. לטענת התובעת שכנגד שטח המשרדים שנמסר לה בפועל הינו של 511.4 מ"ר בלבד. בהתאם למחירי הסכם המכר מדובר בסך של 75,420$ עבור שטח המשרדים ובסך של 124,072$ עבור שטחים ציבוריים לו היא זכאית כהחזר. לטענת התובעת שכנגד היא גם זכאית לפצוי המוסכם על פי החוזה בסך 120,000$ בגין אי הוצאת ערבות מכר המשקפת את כל הכספים שקיבלה, בגין אי קבלת החניות ובגין אי רישום בית משותף למשרדים. על פי כתב התביעה שכנגד גם נמסרה החזקה במשרדים באיחור של 12.5 חודשים ובגין תקופה זו יש לחייב את הנתבעת שכנגד בתשלום דמי שכירות ראויים לתובעת שכנגד בסך של 806,972 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה. בנוסף דורשת התובעת שכנגד פיצוי בגין נזקיה כתוצאה מאי ניהול הבנין ואי שמוש ב-5 חניות מסודרות במשך למעלה מ-10 שנים בסך של 250,000 ₪.

על פי כתב ההגנה לתביעה שכנגד יש לסלק את התביעה על הסף מחמת התיישנות שכן כל הטענות המפורטות בה נולדו לפני למעלה מ-10 שנים. לחילופין זכאית הנתבעת שכנגד לקזז מכל סכום שתובעת התובעת שכנגד את סכומי הנזק המפורטים בכתב התביעה המקורי. לטענת הנתבעת שכנגד השטח שנמסר לתובעת שכנגד הוא בדיוק השטח שנרכש – 550 מ"ר נטו + 21% שטחים ציבוריים. יש לדחות גם את הטענה בדבר הקצאתם של שטחים ציבוריים שלא בהתאם להסכם שכן מדובר בתשלום עבור השטחים הציבוריים המשמעותיים שניבנו לצורך שימושם של הרוכשים. על פי כתב ההגנה יש גם לדחות את הטענות ככל הנוגע לערבות לאחר שהנתבעת שכנגד מילאה אחר כל התנאים הקבועים בסעיף 2ב(א) לחוק המכר (דירות)(הבטחת השקעות של רוכשי דירות), תשל"ה-1974. התובעת שכנגד אף לא פעלה בניסיון להקטין את העמלה עבור הערבות, אף שקיבלה חזקה בנכס. התובעת שכנגד עושה שימוש קבוע בחניות בהתאם למה שרכשה הגם שהרישום הפורמאלי טרם נעשה כי טרם הושלמו הליכי הפרצלציה. יש לדחות את הטענות בדבר הרישום כשעד היום טרם שילמה התובעת שכנגד את כל התמורה. יש גם לדחות את הטענות ככל הנוגע לאיחור במסירה, וככל הנוגע לניהול הבניין.

בכתב התשובה לכתב ההגנה שכנגד נטען כי לנוכח סעיף 4 לחוק ההתיישנות אם וככל שיקבע כי התביעה העיקרית לא התיישנה, אין לקבל את טענת ההתיישנות כנגד התביעה שכנגד. יש לדחות את הטענה כי התובעת שכנגד אישרה כי קיבלה לידיה 550 מ"ר שכן לכתב התביעה שכנגד צורפה מדידה אובייקטיבית. יש גם לדחות את הטענות ככל הנוגע לשטחים הצבוריים.

3. מטעם התובעת והנתבעת שכנגד הוגשו תצהיריהם של יעקב בן שלמה ומאיר לוין מנהלי התובעת, של תקוה דיין המשמשת כמנהלת משרד בתובעת, וכן חוות דעת של האדריכל חיים שחר. מטעם הנתבעת והתובעת שכנגד הוגשו תצהיריהם של מר דוד דן – מנהל בפועל של הנתבעת 1, של שלמה תורג'מן שהיה בעלים ומנהל של הנתבעת 1 עד לקריסתה הכלכלית, של יוסי תורג'מן ששימש בתפקיד מהנדס פרויקטים בנתבעת 1 עד לקריסתה הכלכלית ושל המודד שריף זועבי. כל המצהירים נחקרו על תצהיריהם וב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

הטענות בסכומים

4. לטענת התובעת בסיכומים מהעדויות עולה כי אין מחלוקת כי הנתבעת 1 נותרה חייבת לתובעת על חשבון התמורה סך של 96,761$ בתוספת מע"מ נכון ליום 10.1.97. התובעת מילאה את כל התחייבויותיה על פי ההסכם. הממכר נמסר ביוני 1996 עוד לפני המועד החוזי המקורי. ככל הנוגע לשטח היחידה מהעדויות עולה כי התובעת עמדה בכל התחייבויותיה כלפי הנתבעת 1 הן לגבי השטח העיקרי והן לגבי הרכוש המשותף. לטענת התובעת ככל שהיו לנתבעת 1 טענות לגבי שטח הממכר היא ויתרה עליהן לפני זמן רב – הן לפי החוזה בין הצדדים והן על פי הוראותיו של חוק המכר. מהעדויות גם עולה כי התובעת קיימה את התחייבויותיה ככל הנוגע לחניות. בהתאם לחוזה החובה להקים ועד בית או לשכור את שירותיה של חברת אחזקה מוטלת על הנתבעת 1. הנתבעת 1 לא קיימה את חובתה זו. הנתבעת 1 גם לא שילמה כעולה מהעדויות, למעט תשלומים חלקיים בלבד, עבור דמי הניהול אשר את גובהם הסביר הוכיחה התובעת. לטענת התובעת יש לדחות את טענותיה של הנתבעת 1 ככל הנוגע לתחזוקתו הירודה של הבניין. סכום החוב בגין דמי הניהול נכון ליום הגשת התביעה עומד על סך 448,518 ₪ בתוספת מע"מ כאשר מתוך סכום זה סך של 268,843 ₪ בתוספת מע"מ הוא גם חובה של הנתבעת 2 מיום הקמתה. לטענת התובעת כיוון שלא השלימה הנתבעת 1 את תשלום התמורה גם לא נתגבש חיובה של התובעת להעביר את הזכויות בממכר על שם הנתבעת 1 והנתבעת לא היתה בנסיבות אלו זכאית לעכב בידיה את ערבויות חוק המכר ועליה לפצות את התובעת בגין נזקיה. עקב ההפרה מצד הנתבעת 1 נאלצה התובעת להחזיק את הערבות הבנקאית על פי חוק המכר בתוקף כל כך הרבה זמן. הנזק המוכח כתוצאה מכך עומד על סך 447,549 ₪. עוד טוענת התובעת כי הנתבעת 1 הפרה את ההסכם בין הצדדים הפרה יסודית באי תשלום מלוא התמורה, באי הקמת חברת ניהוצ ואי תשלום דמי ניהול ובאי השבת הערבות הבנקאית. בנסיבות אלו זכאית התובעת לפצוי מוסכם על פי החוזה בסך של 120,000$. התובעת גם זכאית לאכיפת החיוב בתשלום דמי הממכר, דמי הניהול והפיצוי המוסכם וכן בשעור הנזק שהוכח בגין הפרת ההסכם באי השבת הערבות הבנקאית. לטענת התובעת גם אין כל הצדקה בנסיבות העניין להורות על הפחתת הפצוי המוסכם.

לטענת ב"כ הנתבעת והתובעת שכנגד בסיכומיו על פי הסדר נושים של הנתבעת 1 שאושר ביום 25.8.99 על ידי בית המשפט העליון נמכרה הנתבעת 1 למשקיע כשהיא נקייה מכל חוב, עיקול או זכות כלשהיא של צד ג'. הטענות כנגד הנתבעת 2 בדבר הרמת מסך שנוסחו באופן לאקוני ולא מפורט בכתב התביעה, כלל לא הוכחו ומכל מקום נזנחו לחלוטין במסגרת הסיכומים. גם לגופו הנתבעת 2 מעולם לא נכנסה לנעלי הנתבעת 1 ככל הנוגע לזכויות ולחובות מול התובעת, אינה חלק מהמחלוקת בתיק זה ויש איפוא לדחות את התביעה כנגדה. ב"כ הנתבעת חוזר בסיכומים על טענתו ולפיה חלק הארי מעילות התביעה התיישנו. יש לדחות את טענת התובעת ולפיה מכתבו של מנהל הנתבעות מיום 7.1.04 עולה כדי "הודאה בקיום זכות" לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות. המכתב האמור כעולה מהראיות מהווה הצעת פשרה והההלכה היא כי אין לראות בניהול משא ומתן לצרכי פשרה הודאה המפסיקה את מרוץ ההתיישנות לצורך סעיף 9 לחוק. גם כותרת המסמך "מבלי לפגוע בזכויות" מונעת מלראות במסמך משום הודאת בעל דין. גם תוכן המכתב מלמד כי אין המדובר בהודאה ומכל מקום הוא מתייחס רק לחוב בסך 100,000$ ולא ליתר ראשי הנזק. התובעת גם לא הביאה כל הצדק סביר מדוע המתינה עם תביעתה 10 שנים ובנסיבות אלו יש לנקוט פרשנות מצמצמת בשאלת ההתיישנות. לטענת ב"כ הנתבעת והתובעת שכנגד לנוכח התביעה שהוגשה וסעיף 4 לחוק ההתיישנות גם יש לדחות את טענת ההתיישנות ככל הנוגע לתביעה שכנגד. עוד טוען ב"כ הנתבעת והתובעת שכנגד כי מהעדויות עולה כי בין התובעת לנתבעת 1 נכרתו שני הסכמי מכר נפרדים בגין שתי עיסקאות נפרדות, כאשר על אף תשלום מלוא התמורה עבור הסכם המכר הראשון נמנעה התובעת מלרשום את הזכויות על שם הנתבעת 1 במשך 15 שנה, בכך הפרה הפרה יסודית את ההסכם הראשון והנתבעת זכאית על כן למלוא הפצוי המוסכם. עוד טוען ב"כ הנתבעת והתובעת שכנגד כי לא מוטלת כל חבות על הנתבעת 1 להחזיר את הערבות הבנקאית לתובעת מאחר וטרם העבירה את רישום הזכויות על שם הנתבעת 1 במנהל מקרקעי ישראל ועל פי ההסכם בין הצדדים התחייבה התובעת לשאת במימון הערבות הבנקאית ככל שתידרש לחידושה על פי דין. לטענת הנתבעת והתובעת שכנגד הוכח כי שטח המשרדים שנמסר בפועל לנתבעת 1 היה קטן משמעותית מהשטח לו התחייבה התובעת בהסכם. גם אם מתעלמים מהשטח שנמסר בפועל ומתייחסים רק לשטח שנרשם על שם הנתבעת 1, עדיין נרשם על שמה שטח הקטן מזה עבורו שילמה. יש גם לדחות את כל הטענות ככל הנוגע לשטח הציבורי וגודלו שכלל לא הוכחו. לטענת ב"כ הנתבעת והתובעת שכנגד מהראיות עולה כי החזקה במשרדים נמסרה לנתבעת 1 רק ביום 10.10.97 ואין כל טענה לסתור את חישוב הנזק בדמות דמי שכירות ראויים בסך של 806,972 ₪ שנגרם לנתבעת 1 במהלך התקופה של האיחור במסירה. ככל הנוגע לדמי הניהול נטען בסיכומים כי לא הוכח קיומו של מקור הסכמי לחיוב הנתבעת 1 בתשלום דמי ניהול וגובהם. גם בשל הסדר הנושים אליו הגיעה הנתבעת 1 יש לדחות את כל טענותיה של התובעת ככל הנוגע לדמי הניהול. לטענת הנתבעת והתובעת שכנגד הוכח כי במהלך השנים עד 2008 עת מונתה חברת ניהול לבניין דאגה התובעת שלא לנהל את הבניין ונזקיה המוערכים של התובעת שכנגד בגין אי הניהול ואי שימוש ב-5 חניות מסודרות ומסויימות לא הוכחשו ולא נסתרו.

לטענת ב"כ הנתבעת שכנגד בסיכומיו טענת ההתיישנות תמוהה בשים לב לכך שבמסגרת הסכם פדיון המשרדים נקבע כי הוא כפוף לחוב לתובעת. גם המכתב המהווה לטענת התובעת הודאה בקיום זכות נחלק לשניים: חלק אחד עומד בכל דרישות החוק והפסיקה לגבי הודאה וחלק שני עניינו הצעה כספית במסגרת מה שמתיימר להיות משא ומתן. מאחר ולא היתה מחלוקת לגבי קיומו של חוב אין כלל אפשרות להתחיל ולמנות את תקופת ההתיישנות. ככל הנוגע לערבות הבנקאית יש לדחות את טענת ההתיישנות שכן מדובר בעוולה שיום התגבשות עילת התביעה היא כאשר המעשה או המחדל חדל ובענייננו רגע השבת הערבות הבנקאית או הרגע בו נרשמה הערת האזהרה שאז יכולה היתה התובעת לגרום לביטולה של הערבות הבנקאית. עוד נטען בסכומים כי על אף שהמשרדים נרכשו בשני הסכמים שונים, מדובר בממכר אחד שאין להפרידו. הטענות ככל הנוגע לשטחים שנמסרו מבוססות על חישובים נעדרי כל אחיזה בחוק ואילו את הטענה ככל הנוגע לאיחור במסירה יש לדחות. בנסיבות שהוכח כי שתי החברות עושות שימוש במשרדים יש לחייב את שתיהן בגין דמי הניהול מאחר והוכח כי סופקו שרותים שונים לבניין, ואילו את הטענה ככל הנוגע לחניות יש לדחות משלא הוכח הנזקים.

דיון

רקע עובדתי

5. בין התובעת לבין הנתבעת 1 נחתם ביום 26.5.1996 הסכם מכר לפיו רכשה הנתבעת 1 מאת התובעת זכויות בבניין שנבנה על ידי התובעת בשטח של 465 מ"ר בתוספת 21% בגין החלק היחסי ברכוש המשותף וכן 5 חניות (ר' נספח 3 לתצהירו של יעקב בן שלמה). מספר חודשים מאוחר יותר נרכש על ידי הנתבעת 1 מאת התובעת שטח נוסף צמוד לשטח המקורי בגודל של 85 מ"ר ובתנאים זהים לתנאי הרכישה בהסכם המקורי. אין מחלוקת כי הנתבעת 1 קיבלה את החזקה במלוא השטח שנרכש על ידה ואולם נכון למועד הגשת התביעה, 12.7.07 טרם הועברו הזכויות על שמה.

התביעה

א. שאלת ההתיישנות

6. בכתב התביעה עותרת התובעת לתשלום יתרת התמורה בגין הסכם המכר, חוב בגין דמי ניהול עבור המבנה, עמלת הערבות הבנקאית אותה נאלצה לשלם לאחר שלא הוחזרה לה על ידי הנתבעת ופצוי מוסכם בגין ההפרות. טענתן העיקרית של הנתבעות היא כי עיקר העילות התיישנו.

אין מחלוקת בין הצדדים כי לנתבעת 1 נותר חוב על חשבון המכר בסך 96,761$ בתוספת מע"מ נכון ליום 10.1.97 (ר' סעיף 28(א) לסכומי הנתבעת). עוד אין מחלוקת כי חוב זה התגבש לכל המאוחר בשנת 1998 כך שלכאורה התיישן. טענתה העיקרית של התובעת היא כי מכתב שכתב בשנת 2004 מר דוד דן לתובעת (נספח יב 10 לתצהירו של יעקב בן שלמה) מהווה הודאה בזכות במשמעות סעיף 9 לחוק ההתיישנות המפסיקה את מרוץ ההתיישנות. במכתב כך נאמר:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ