אבו קוידר נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום ואח'

החלטה

החייב הגיש בקשתו הראשונה לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ ביום 20.10.10.

בהחלטתי מיום 24.10.10, הוריתי למנהל המיוחד להגיש תגובתו ביחס למבוקש בסד זמנים קצר וליתר דיוק בתוך 5 ימים.

המנהל המיוחד פעל להגיש תגובתו ביום 2.11.10 ועוד באותו היום, ניתנה החלטתי ולפיה על המבקש לציין מהו טווח התאריכים בו מבקש הוא לצאת את הארץ בטרם תיבחן העתירה לגופה.

היום (יום 17.11.10), הוגש מטעם החייב מסמך, הכולל השלמת הפרטים כאמור ולפיו, החייב מבקש לצאת הארץ ביום 20.11.10, קרי – בעוד שלושה ימים ממועד כתיבת שורות אלה.

יצוין, כי המדובר במסמך המחזיק שתי שורות בלבד ובהן, מפורטים תאריכי היציאה המבוקשים.

בכל הכבוד, אינני סבורה כי החייב נזקק לתקופה בת כשבועיים ימים, על מנת להגיש מסמך כאמור. שלא לדבר על כך, כי הגשת המסמך במועד זה, שלושה ימים קודם למועד היציאה המבוקש, מאלצת את ביהמ"ש, את הכונ"ר וכן את המנהל המיוחד, לתת מענה לבקשת החייב בפרק זמן בלתי סביר בעליל, כשבכלל זה, יש לכלול את מועד ההמצאה לצדדים, כמו גם קבלת תגובתם.

מעבר לאמור לעיל, הרי שעיון חטוף בבקשת החייב מיום 20.10.10 מלמד על היותה לאקונית וסתמית שאין בה, כדי להצדיק יציאתו של החייב מן הארץ ולו על בסיס המפורט בה. כך למשל, הבקשה אינה נתמכת בתצהיר לתמיכה בעובדות, אינה כוללת פירוט בדבר עלויות הביקור מלבד אמירה כללית לפיה "הביקור בעזה לא עולה כסף כמעט", אינה כוללת פרטיהם של שני ערבים מוצעים מטעם החייב, מלבד ציון העובדה כי מוכן להעמיד ערבותם של שניים לצורך יציאתו ואף לא פירוט מינימאלי מטעם החייב בדבר עמידתו בחיוביו כפושט רגל, מאז החל ההליך בעניינו.

לאור כל האמור לעיל, אין בדעתי להיעתר לבקשה, כפי שהוגשה.

יפעל החייב להגיש בקשה מתוקנת מטעמו, מפורטת, מנומקת, נתמכת באסמכתאות ופרטיהם של שני ערבים טובים וכן טווח מועדים, במסגרתו מבקש החייב לצאת את הארץ, אשר לא יחל בפרק זמן הפחות מ-14 יום ממועד הגשת הבקשה.

ככל שתוגש בקשה מתוקנת ברוח החלטתי זו, אשוב ואדרש לבקשה, אשר המזכירות תפעל להביא לעיוני כדחופה.

ניתנה היום, י' כסלו תשע"א, 17 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.