אבו ציאם ואח' נ' טלאב ואח'

פסק דין

לפני תביעה שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 28.3.11, בין רכב התובע, לבין רכב הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), המבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"), שעה שזה פגע ברכב התובע מאחור (להלן: "התאונה").

הנתבע איננו חולק על נסיבות התאונה כמתואר לעיל (עמוד 3 לפרוטוקול בשורות 24-25 וסעיף 3 לכתב הגנת הנתבע 1). הנתבע הגיש הודעת צד שלישי כנגד הנתבעת.

המחלוקת

1.המחלוקת נסובה סביב שאלת זהות הנהג שנהג ברכב הנתבע (להלן: "הרכב"), בעת התאונה: האם כטענת הנתבע כי הוא אשר נהג ברכב או שמא אחיינו, מר אזברגה אג'יאד (להלן: "אזברגה"), אשר טרם מלאו לו 24 שנים, כטענת הנתבעת.

2.הכרעה בשאלה זו תביא למסקנה באשר לתחולת פוליסת הביטוח של הנתבעת, באשר זו איננה מכסה נהיגת נהג אשר טרם מלאו לו 24 שנים (העתק פוליסת ביטוח הרכב צורף לכתב ההגנה).

3.הנתבעת סומכת מסקנתה האמורה על דו"ח חקירה מיום 31.5.11 (להלן: "דו"ח החקירה").

דיון והכרעה

4.נטל הראייה והשיכנוע בדבר קרות "מקרה ביטוח" מוטל על שכם התובע. מאידך, נטל השכנוע להוכיח כי מדובר בתביעת מרמה מוטל על שכם הנתבעת כאשר בנידון קיים נטל שכנוע מוגבר, למעלה מהנטל הנדרש בהליך אזרחי, אך פחות מנטל הראייה הנדרש בהליך פלילי (ע"א 1845/90 רוני סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, מ"ז(5) 661; ע"א 1809/95 יהושע הלמן ז"ל נ' לה נסיונאל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 77).

5.לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בדוח החקירה, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעת לא עמדה בנטל הכבד המוטל על כתפיה להוכחת הטענה, לפיה הנתבע לא נהג ברכב בעת התאונה.

6.המסקנה העולה מדו"ח החקירה ולפיה הנתבע אינו זה שנהג ברכב בעת התאונה, נסמכת, הן על דברים שמסר התובע ולפיהם, לכאורה, מי שנהג ברכב בעת התאונה היה הבחור הצעיר יותר קרי אזברגה, והן על דברים שמסר הנתבע לפיהם, לכאורה, היה לבד ברכבו.

7.ואולם, מעיון בדו"ח החקירה עולה כי משנשאל התובע מי נהג ברכב הפוגע בעת התאונה, השיב "אני לא ראיתי אותם... אני חושב שזה הבחור הצעיר יותר..." [ההדגשה אינה במקור]. משמע, התובע לא מסר גרסה וודאית ולפיה אזברגה הוא שנהג ברכב.

8.דברים אלו עולים בקנה אחד עם עדות התובע בבית המשפט, לפיה לא ראה מי נהג ברכב בעת התאונה (עמוד 2 לפרוטוקול בשורות 21-22, 29 ו- 32, ובעמוד 3 לפרוטוקול בשורות 1-2 ו- 4).

9.זאת ועוד, התובע מסר בחקירתו, כעולה מדו"ח החקירה, כי "הבחור שהיה עם הנהג היה צעיר יותר", דהיינו מי שנהג ברכב היה הנתבע.

10.אכן, מדוח החקירה עולה כי הנתבע מסר לחוקר כי היה לבדו ברכב. אמירה זו מעלה תהייה, ואולם, אין די בה על מנת להרים את הנטל הכבד המוטל על כתפי הנתבעת להוכחת טענת המרמה. בעדותו בבית המשפט, הנתמכת בעדות אזברגה עמד הנתבע על טענתו לפיה לא טען כי היה לבדו ברכב.

11.לאור האמור, אני מקבלת את התביעה. משתמך התובע נזקי רכבו בחוות דעת שמאי, אשר לא נסתרה בחוות דעת נגדית, דינה להתקבל.

סוף דבר

12.אני מחייבת את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובע הסכומים המפורטים להלן:

א.הסך של 9,060 ₪ בגין עלות תיקון הרכב;

ב.הסך של 760 ₪ בגין שכר טרחת שמאי.