אבו צביס נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה להורות על השבת רכב אשר נתפס בעקבות צו מנהלי להשבתת רכב בהתאם לסעיף 57א בפקודת התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן –לפקודה).

המבקש הינו הבעלים הרשום של הרכב ובהתאם לנתוני הדוח שבפני על רקע טיעוני המבקש אין מחלוקת על העובדות הבאות.

המבקש השאיר את מפתחות רכבו בבית אחיו. לאחר שזה לא חש בטוב, קרוב משפחה אחר שלו נטל את מפתחות הרכב בעודו בלתי מורשה לנהיגה ונהג ברכב.

המבקש טען כי מצבו הרפואי הקשה של אחיו שבעבר עבר התקפי לב הוא שגרם לנהיגה ברכבו ע"י בלתי מורשה.

דיון

משטרת ישראל תפסה את הרכב כדין ובהתאם לסעיף 57א בפקודת התעבורה בצו שניתן כדין למשך 30 יום . המדובר בעבירת תוספת שביעית, והצו חתום כדין.

המבקש כבעלים של רכב צריך להוכיח כי מתקיימות אחת ההגנות הקבועות בחוק בסעיף 57 ב (ב) שכן בהעדר הוכחת אחת ההגנות לא יהיה בסיס בשפטי לביטול הודאת איסור השימוש.

עובדתית אין המדובר בסיטואציה של שימוש ברכב ללא הסכמת הבעלים או ללא ידיעתו.

המבקש השאיר ביודעין את מפתחות הרכב בבית אחיו ובכך נתן הסכמתו ליושבי הבית לעשות שימוש ברכב ללא פיקוח צמוד שלו באשר לזהות הנוהגים ברכב.

אין המדובר בסיטואציה בה עשה המבקש כל שביכולתו כדי למנוע את ביצוע העבירה.

ההפך הוא הנכון, המבקש לא עשה דבר כדי למנוע את התרחשות הסיטואציה בה בלתי מורשה נוהג ברכבו.

מהמסמך הרפואי אשר הוגש עולה כי אחי המבקש הובא לטיפול רפואי עם טענה של "כאבי ראש" ולא הגיע לטיפול עקב אירוע לבבי כזה או אחר.

לא היה המדובר בכל סכנת חיים ואם נשקפה כזו הרי שהיא באה מאותו נהג בלתי מורשה שנהג ברכב ולא כתוצאה מאירוע רפואי אחר.

אשר על כן, אין בנימוקי הבקשה כדי להצדיק ביטול או קיצור תקופת איסור השימוש שנקבעה לרכבו של המבקש.

אני מחליט לדחות את הבקשה.

ניתנה היום, כ' סיון תשע"ב, 10 יוני 2012, בהעדר הצדדים.