אבו סולב נ' מטרודן באר שבע בע"מ ואח'

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, ובמסגרתו נדחתה תביעתו של התובע לאחר שלא התייצב לדיון שהתקיים ביום 27.7.10.

התובע ידע על מועד הדיון אולם טען שהוטעה כאשר קיבל מבית המשפט את כתב ההגנה של הנאשמים, עליו נכתב מועד אחר של הדיון ליום 6.2.11 וכי ידע על פסק הדין רק כשהתייצב לדיון ביום 6.2.11 ואז נודע לו שהדיון התקיים כבר ביולי שנה שעברה וניתן פסק דין בהעדרו.

הנתבעים מתנגדים לבקשה ומסתמכים על כך שהתובע חתום על אישור המסירה לדיון שהתקיים ביום 27.7.10 וכי הצהרתו לפיה "לא ידע על מועד הדיון" אינה אמת.

עניינה של התביעה עצמה בנזקי רכוש שנגרמו לתובע, כטענתו, במסגרת תאונת דרכים בין רכבו לאוטובוס השייך לנתבעת 1.

בבוא בית המשפט לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, עליו לבחון האם יש מקום לבטלו מחובת הצדק, או מכוח שיקול אחר ששוקל בית המשפט. לשם בחינת שיקולי הצדק יש לעמוד על טעמי אי-ההתייצבות לצד סיכויי הצלחת המבקש להוכיח עמדתו בבית המשפט, כמו גם שיש לעמוד על תום ליבו של הנאשם. לנגד זאת, יש להעמיד את אינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד, ועל כן שומה על מבקש ביטול פסק הדין להגיש בקשתו במועד הקבוע בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין, התשל"ז – 1976 [להלן: "התקנות"], דהיינו בתוך 7 ימים ממועד שנודע לו על פסק הדין.

אינני מקבל טענת תובע בהקשר למועד בו נודע לו על פסק הדין.

התובע הגיש בקשתו הראשונה לביטול פסק הדין ביום 31.1.11 וטען כי "לא קיבל זימון". לאור בקשה זו, הוריתי למבקש לתמוך בקשתו בתצהיר ולפרט מתי נודע לו על פסק הדין. ביום 22.2.11 הגיש התובע תצהיר ובו טען שלא קיבל את הזימון "באופן אישי". כיוון שהתובע עדיין לא פירט מתי קיבל את פסק הדין, הוריתי לו לשוב ולפרט, בתצהיר, מתי נודע לו על פסק הדין.

ביום 23.3.11 הגיש התובע תצהיר נוסף, ובמסגרתו טען כי "לא קיבל את פסק הדין לידיו למיטב זכרונו ונודע לו על כך רק כשהגיע לדיון שנדחה ליום 6.2.2011 ונמסר לו מהמזכירות העתק מפסק הדין."

הצהרתו האחרונה של המבקש, לפיה נודע לו על פסק הדין רק ביום 6.2.11 אינה מתיישבת עם העובדה שהגיש בקשתו הראשונה לביטול פסק הדין כבר ביום 31.1.2011. בוודאי שאיני יכול לקבוע בעניין זה כי המבקש עמד בלוח הזמנים הקבוע בתקנות.

חוסר תום ליבו של המבקש, בעניין זה, מחייב לדחות את בקשתו, תוך חיובו בהוצאות.

נוכח האמור, אני דוחה בקשתו של המבקש. פסק הדין נותר על כנו.

המבקש יישא בהוצאות המשיבות בסך כולל של 1,000 ₪ שישולמו על ידו לנתבעת 2 בתוך 30 יום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה אדר ב תשע"א, 31 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.